מתוך הכתבה המקורית: מנהיגי אירופה הורו לאזרחיהם להיסגר בבתיהם בניסיון לבלום את התפשטות הקורונה. כעבור שנה, אלפי בני אדם מפגינים ביבשת נגד ההגבלות ששיבשו את חייהם ולא פעם נתקלים באלימות מצד שוטרים, שתפקידם בזמן מגפה נמצא במחלוקת

פוסט התבוננות על הכתבה מתוך העיתונאות החדשה:

כלב השמירה של הדמוקרטיה יפעל בתגובתיות, יחפש את המקולקל והחסר ויהיה מונע על ידי פחד. אבני הבניין של עיתונות, שתראה עצמה ככלב השמירה של הדמוקרטיה, תהיינה הפחדה, כח והפרדה או פיצול. עיתונות כזו יוצרת הזדהות עם אלה הנמצאים בסכנה  – הציבור, וככל שהסכנה גדולה יותר כך ההזדהות עולה. כך יוצרת עיתונות שכזו ברית, כי על רקע איום, ישנה התלכדות טבעית והעיתונות היא הקטליזטור.

כי כלב השמירה של הדמוקרטיה, הוא כלב השמירה של אלה שנתפסים כחלשים וחשופים להשתלטות והוא מניח, שהמנהיגים מושחתים ותאבי כח ולא יבחלו במניפולציות ובהונאה כדי לשמור על שלטונם ולהחליש אחרים, כדי שלא יקימו כח נגדי. הוא רואה בבעלי הכוח איום ומעלה את הראייה הזו בכל הזדמנות אפשרית. בכך הוא יוצר תוקף לנאבקים ולעיתונות עצמה, שכן אם יש ״רעים וטובים״ אז מישהו צריך לשמור על הטובים.

כך גם, נשארים השחקנים במקומם, הפעולה גובה מחיר ויוצרת מאבק, גוררת כל צד להקצנה, יוצרת במצב בו כולם נאבקים יותר ויותר, מותשים ועם תוצאות נמוכות או זמניות, עד ששוב המצב מתהפך.

אם אקשיב למה שמתבקש, אראה לא רק את מה שקורה עכשיו, אלא את מה שאינו רלוונטי יותר, אינו משרת דבר ובעצם מתגלה כהנחה שגויה או דרך שמובילה למבוי סתום. אז, כשלא נפנה שוב למה שנגמר זמנו, אנחנו מתפנים כדי לראות ולזהות את החדש, את מה שהגיע זמנו. העיניים נקיות והשכל ער וחד.

למשל – מה היינו רואים ואיזו אפשרות היתה נפתחת בפנינו, אם היינו מכירים בכך שהגבלות על תנועה חופשית לא תמיד מסכנות אותנו, ואינן פוגעות באושר שלנו בכל פעם שהן מופעלות? 

מה היינו רואים אם היינו יודעים, שהשמחה שלנו, האושר שלנו והיצירתיות שלנו לא נפגעים כהוא זה, גם כאשר אנחנו מוגבלים על ידי מישהו אחר?

מה היה קורה, אם היינו יודעים שלא כל מה שמוצג כנעשה לטובתינו, אכן בא לשרת אותנו?

איך היינו חיים, אם היינו יודעים שלא כל מה שחשוד בעיננו, מיועד להוליך אותנו שולל כדי להשתלט עלינו? 

אולי אם היינו שואלים את השאלות האלה בצניעות, היינו מתקרבים יותר, לומדים עם ודרך האחרים ופועלים מתוך אכפתיות ואחריות שבאות מאהבה.

מה אם היינו יודעים שאנחנו אחד, ממש גוף אחד, וכשאדם פוגע באדם אחר הוא פוגע בעצמו? איך הייתי מגיבה אז לשוטר שנוהג באלימות? או למפגין שמפר הוראות בטיחות סביב הקורונה? האם הייתי נאבקת בו או קוראת לו? האם הייתי מגנה אותו או שואלת אותו אם ככה היה רוצה שיתייחסו לבן שלו או לביתו, להורה שלו או לאשתו?

איך זה היה נראה, אם הייתי יודעת שאינני רוצה להתעסק במאבק אלא במה שיש לי לראות דרכו? ואת זה הייתי עושה רחב ומלא ומשתפת גם רבים אחרים, כדי לשמוע גם את חכמתם וגם כדי להפיץ השתתפות אחראית, שמבקשת ליצור מציאות חכמה יותר, מפוכחת מסיפורים ודעות ואוהבת יותר. 

החיים שיש לך

הם החיים שחיית

הבט אחורה בהבנה

מצא את נקודת הבראשית

הבריאה

ברא את עצמך

זה העולם הטוב ביותר

היחיד

שתוכל לברוא

כל זה מצוי בתוכך

גלה אותו

התחל מהתחלה…….

 יונה וולך