גבר

במובן הישן:

גבר הוא מי שמראה גבורה, שיודע מה הוא רוצה ויכול להוביל למימושו, מי שלא נותן לאחר להסיט אותו מדרכו, שמתמיד ושפעולתו מאפשרת לחיים להתרחש. בזכותו זה קורה. הוא נותן החיים. הוא אדם בעל איכויות שמקנות לו את הזכות לשלוט ובעצם הההכרה בזכות זו, זוכים האחרים בערכם ובבטחונם.

במובן הישן, הגבר נותן את התוקף לדברים והוא שיכול גם לקחת אותו מן הדברים, להוציא להם את משמעותם ולקבוע כללים וחוקים אחרים, שיעשו האחרים בחכמה אם יצייתו להם.

במציאות שכזו ליופי הנשי ולאיכותיו ניתן מקום משני אם בכלל, הבנת הגבר היא זו שקובעת ולאורה מובן כל השאר, ולכן הקסם והחכמה הנשית כמעט והולכים לגמרי לאיבוד, משום שהם נתפסים רק במובן שבו הם מתאימים להגדרות הגבריות של ערך וקיום. בעולם שכזה מקזזת הגבריות את הנשיות, משאירה ממנו רק את מה שיעיל, שימושי ומובן לגבר. זהו עולם דל, שטחי וחסר תנועה. עולם של או -או. תחרות או דיכוי.

 

במובן החדש והמתחדש:

גבר הינו ביטוי מסויים, מיוחד ומלא קסם, של הבריאה. התנועה שלו, הראייה שלו, היצירה שלו והאופן שבו הוא נותן חיים יוצרים אפשרויות ותנועה מיוחדת ומפרה עד מאד. גבר במובן החדש והמתחדש רואה את חלקיותו ואת היותו חלק משלם, שבו האישה יוצרת תנועה ונותנת ביטוי לבריאה, שאין כמוהו והוא עובר דרכה ומתעורר דרכה לטבעו האמיתי.

במציאות כזו אין מאבקי שליטה אלא חיפוש של האחר והוקרה עמוקה על טבעו הייחודי, המאפשר לטבעו של האחר לקרון באור גדול. בעולם כזה, הנשי הבלתי מובן או נתפס, הקסם והמסתורין שבה, לא נתפסים כאיום או זרות אלא כהזמנה לטבול באמת, להתחייות ולחיות.

“וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ” – — ישעיהו, י”א, ב’-ג’

אודות המחבר

השארת תגובה