גבר

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

נכון שההגדרה של גבר ואישה מאוד משתנה בעשורים האחרונים ועדיין, נתייחס פה לאופן שהתרגלנו לראות גבר במובן הישן כי זה עדיין מאוד רלוונטי:

גבר הוא מי שמראה גבורה, שיודע מה הוא רוצה ויכול להוביל למימושו, מי שלא נותן לאחר להסיט אותו מדרכו, שמתמיד ושפעולתו מאפשרת לחיים להתרחש. בזכותו זה קורה. הוא נותן החיים. הוא אדם בעל איכויות שמקנות לו את הזכות לשלוט ובעצם הההכרה בזכות זו, זוכים האחרים בערכם ובבטחונם.

במובן הישן, הגבר נותן את התוקף לדברים והוא שיכול גם לקחת אותו מן הדברים, להוציא להם את משמעותם ולקבוע כללים וחוקים אחרים, שיעשו האחרים בחכמה אם יצייתו להם.

במציאות שכזו ליופי הנשי ולאיכותיו ניתן מקום משני אם בכלל, אופן ההבנה של הגבר הוא זה שקובע ולאורו מובן כל השאר, ולכן הקסם והחכמה הנשית כמעט והולכים לגמרי לאיבוד, משום שהם נתפסים רק במובן שבו הם מתאימים להגדרות הגבריות של ערך וקיום.

בעולם שכזה מקזזת הגבריות את הנשיות, משאירה ממנו רק את מה שיעיל, שימושי ומובן לגבר. זהו עולם דל, שטחי וחסר תנועה. עולם של או -או. תחרות או דיכוי.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

גבר הינו ביטוי מסויים, מיוחד ומלא קסם, של הבריאה. התנועה שלו, הראייה שלו, היצירה שלו והאופן שבו הוא נותן חיים יוצרים אפשרויות ותנועה מיוחדת ומפרה עד מאד.

גבר במובן חדש ומתחדש רואה את חלקיותו ואת היותו חלק משלם, שבו האישה יוצרת תנועה ונותנת ביטוי לבריאה, שאין כמוהו והוא עובר דרכה ומתעורר דרכה לטבעו האמיתי.

במציאות כזו אין מאבקי שליטה אלא חיפוש של האחר והוקרה עמוקה על טבעו הייחודי, המאפשר לטבעו של האחר לקרון באור גדול.

בעולם כזה, הנשי הבלתי מובן או נתפס, הקסם והמסתורין שבה, לא נתפסים כאיום או זרות אלא כהזמנה לטבול באמת, להתחייות ולחיות.

“וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ”

ישעיהו, י”א, ב’-ג’