דממה

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו לחשוב שדממה היא שקט, ההפך של רעש. העדר דיבור, היעדר תקשורת, היעדר תנועה פנימית. משהו משותק, חסר חיים, בציפייה למשהו שיפתור, שיגאל. מצב ביניים או מצב שמעיד על בעיה.

בדממה אנשים רבים יחשבו על פחדיהם, השכל יקרין להם סרטים על היותם חסרים ולא אהובים.

בדממה לא יוכלו צרכים להיות מסופקים.

המציאות שנוצרת היא פחד מדממה ואי הסכמה להיות בשקט הנדרש כדי לפגוש דממה באמת. הפחד יוצר הימנעות והתנגדות למתרחש ואי ההסכמה לשקט יוצרת תסכול עמוק. בכך לא יעבור אף פעם סף שבו יתגלה לאדם העולם האמיתי.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

דממה היא מצב כנוע לאמת. זהו מצב של ההוויה אשר רואה את הכח הגדול יותר הנמצא מעבר למעשים ומכך גם מבקש מפגש ישיר איתו.

המפגש מתרחש לא כתוצאה של מאמץ או ציפייה, לא כתוצאה של דחיפה או משיכה אלא מהבקשה להיות במרכז השקט של ההוויה, של עצמי, ומשם לראות, להכיר באמת ולפעול מתוכה.

המציאות שנוצרת היא של התפעלות מהבריאה, בהתמסרות לפלא המחייה את כולנו. לחיות מתוך ההבנה הזו משמעותה להיות איטי יותר, מתבונן מתוך המרכז השקט על ההתרחשות ועל המיינד המפתה והתזזיתי, ולדעת את ההבדל ביניהם.

“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן” – ויקרא פרק י ג