מתוך הכתבה המקורית: פרופ' עידית מטות, מומחית להרדמה, מנהלת מערך ההרדמה, כאב וטיפול נמרץ ומנהלת האגף הכירורגי, בית החולים איכילוב

הראיון עם פרופ׳ עידית מטות בערוץ N12 רואה בדאגה תופעה בה בחולים קשים הנמצאים במצבי סיכון גבוה אינם מטופלים וניתוחם נדחה מועד מאוחר יותר בשל ייעוד כל הרופאים וחדרי הניתוח והטיפול נמרץ להתמודדות עם מחלת הקורונה.

באותה העת רבים חששו להתקרב לבתי החולים מפחד ההדבקה בשל האזהרות החמורות שהוציא משרד הבריאות ורבים אחרים דחו טיפולים חשובים.

כאשר אנחנו מאמינים שהעולם מורכב מסובך ומסוכן ואנחנו חלשים וחסרים, השמירה על עצמינו הופכת להיות מרכז תשומת הלב שלנו והתנאי לכל מה שנבחר לעשות ולא לעשות. מניעת כאב ומוות הופכים להיות הציר עליו הכל מסתובב.

בראיון של פרופ׳ מטות אפשר לראות את הפחד, הכאב ולפעמים אפילו את המוות שיוצרת מחשבה שכזו.

הניסיון למנוע את הסכנה וההתמקדות רק בה משבש עלינו את דעתינו, מבלבל את שיקול הדעת הבריא שלנו ואנחנו איננו יכולים לשמוע עובדות או חכמה של מומחים ומנוסים ואיננו פונים לחכמה הפנימית שלנו ולברור המצב לאשורו. הפחד מציף הכל.

על הפחד הזה נוסף האופן בו אנחנו ניגשים לעצם ההתמודדות של כולנו עם חוסר הוודאות וחוסר השקיפות. התנפצות האשליה, שאנחנו כל כך רוצים להאמין בה, שמבטיחה שאנחנו שולטים בחיינו ושיש לנו יכולת לשלוט במה שקורה לנו, קשה ומערערת. היא כמובן גם חשובה מאין כמוה.

להתנהלות מתוך פחד מצטרפת ההנהגה, המחפשת דרכים להשתלט ולהכתיב כיוון, כשמרכיב החרדה משפיע קשות על קבלת החלטות וככל שהוא עולה כך גם התוצאות שלו קשות, לא  הכרחיות ולא מדויקות.

המתח שבין הידוע לבלתי ידוע הוא המזון המורעל של עולם הפחד והמחשבות שלנו והרצון לשלוט ולתת ביטחון מוכרע על ידי האמת הטופחת על פנינו.

הרגלי החשיבה שחונכנו על פיהם, ושלל האמונות שהורגלנו לאחוז בהן היוו תמיד מסך אשלייתי שטיפחנו, כדי להזין את הביטחון העצמי שלנו. המגפה מפגישה אותנו עם האמת. אין לנו וודאות לגבי שום דבר. כל המסכות נפלו, אם ברמה האישית ואם ברמה הציבורית, ובכלל מכל היבט וזווית שנסתכל מצאנו את עצמנו חסרי אונים ללא ידע, ללא הבנה וללא שום פלטפורמה ברורה להתנהלות.

לכן בדיוק נדרשת האחריות האישית של כל אחד ואחת, אזרחים, רופאים וממשל כאחד, להכיר בחוסר הוודאות כפקטור מכוון ומועיל ולפתח הקשבה לתנועה הטבעית הטבועה בנו. היא זו המאזנת לחיים מדויקים.

משם ניתן לראות מה אפשרי, לראות את ההבדל בין פחד מוצדק לבין תפיסה כוללת או סחרור שמעוור.

משם ניתן לראות מהם הסיכונים שאנחנו מוכנים לקחת, משום שאיננו בורחים בין ביטחון לסיכון, אלא בין סיכון וודאי לסיכון אפשרי.

משם ניתן לראות מה מבקשת מאיתנו אנושיות פשוטה, שקיימת גם במצבים קשים מאד ולפעמים אפילו כאלה, שנראה לנו שאיננו יכולים לשאת.

משם קבע פרופ׳ ברבש, מנהל בית החולים איכילוב, שחולי קורונה יוכלו להיפרד מקרוביהם לפני מותם. התנאים שבהם פעל לא היו אחרים מאשר אלה בהם פעלו בתי החולים האחרים. נקודת המוצא שלו היתה שונה. הוא הקשיב לחכמה האנושית ומשם ראה מה שאחרים לא יכלו לראות, יצר מה שאלה שחשבו רק ״חירום״, לא יכלו ליצור.

ככה זה כשאדם שם אהבה לפני פחד.