טרנספורמציה - מעבר בין ממדים
זה מאוד עדין, אפשר בקלות לא לשים אל זה לב בכלל, למעבר.
הוא קורה בשקט, בתוך העשייה, תוך כדי דיבור או תרגום של רעיון למעשה.
הוא קורה דווקא כשמשתדלים מאד לעשות דבר מה, כשיש כוונה שמחוייבים אליה.
התנועה שנולדה מתוכנו הופכת מאנרגיה צרופה נטולת צורה או חלקיקי אור רוטטים, לצורה רוטטת ופתוחה מאוד של מחשבה, ממנה לאנרגיה מתכוונת לפעולה וממנה למעשה ולתוצאה.
שם, במעברים, כשהדברים לובשים ופושטים צורה, זה בדרך כלל קורה.
המיינד, השכל המפרש, מבקש למלא את התפקיד שהיטלנו עליו. ביקשנו ממנו לשמור עלינו, לומר לנו מה נכון ולא נכון, מה אמיתי ומה שקרי ובעיקר ביקשנו ממנו לומר לנו איך לפעול.
הוא לא בנוי למשימה הזו לחלוטין. הוא היה אמור להיות עוד צורה שבה נחווה את החיים, עוד אופן לראות את ההתרחשויות. הוא אמור היה להיות משרת, ולא מן הבכירים שבהם.
המיינד מוגבל מאד, הוא פועל על בסיס תבניות מוגדרות מראש כשהוא משווה את המציאות המופלאה והאינסופית אליהן, והאינפורמציה שהוא מקבל והתמונה שאותה הוא נותן לנו, היא רק מה שהצליח לראות בכליו הדלים ובחוקי ההגיון על פיהם הוא מנוהל.
המציאות שהוא מצייר, לא רק חלקית אלא נטולת קסם ונעדרת את חכמת הנשמה.
רב הזמן הוא מבוהל מאד, פועל בחרום על מנת לנסות ולספק את הדרישות ההולכות וגוברות שלנו לדעת מה ואיך במציאות מהירה ותובענית.
מכיוון שאין ביכולתו לעשות את מה שהוא נדרש לעשות, הוא פיתח דרכים שבהם הוא לוקח פיסות מידע או הבנה שנמצאות ברשותו, ובעת הצורך מחבר בינהן חיבור אקראי, מתאים אותן לחוקים שהכיר ,לתבניות שהוא משתמש בהם ולאלה שהאדם איתו הוא מתקשר עושה בהן שימוש גם כן, וקורא להן האמת.
משום שהורגלנו לפנות אליו, אנחנו מקבלים את הקריאה הלא מדויקת הזו, ולא מרגישים אפילו את הזיוף.
מכיוון שהמינד מדבר בשפה מוכרת וכלליו הם בדרך כלל אלה שאנו חיים על פיהם, כאשר האנרגיה במצבה הטבעי מתחילה לקבל כיוון או צורה בתוכינו, אנחנו פונים אל השכל המפרש שיאמר לנו מה לעשות ויעזור לנו להניע את הרעיון להגשמה. ברגע שהמיינד נכנס לפעולה, המימד האנרגטי משוטח מיידית והוא הופך את הכל למחשבות וסיבה או תוצאה. תנאים נכנסים לתמונה והאחד נעלם והופך לחלקים נפרדים.
מכאן, אין אפשרות לחכמה ולמיסתורין להראות את עצמם באמת. כל מופע שלהם, כל ביטוי או צורה שהם לוקחים נתפסת כדעה או כצד, כעמדה או כדבר מה שנדרש להוכיח או להפריך, והאמת, טבעם של הדברים, אינם יכולים להישמע וגם לא לקבל נוכחות בתוך העולם, במסגרת מה שהחושים והשכל יכולים לתפוס.
כדי שנוכל לשגשג ,להביא את היופי והחכמה שלנו לידי ביטוי, ולהנות מזו הקיימת בכל, נדרש לשים לב להבדלי השפה, לשוני באיכות ובתנועה שבין המיינד ועולמו לבין הטבע הפשוט של הדברים, האמת כפי שהיא.
המיינד דחוס והאמת דלילה
המיינד עקשן והאמת מתמסרת ומשועשעת
המיינד תמיד בא עם מחיר והאמת לא גובה מחיר כלל
המיינד מתאמץ והאמת קלה והרבה פעמים מחכה שנשים אליה לב
המיינד דואלי, חי בעולם של או-או והאמת היא אחת, כולה שלמה
המיינד יוצר חיכוך וקיים דרך היותו אחר מן העולם והאמת נמצאת בכל ואין בה התנגדות לדבר.
כאשר אנחנו מזהים שאנחנו פועלים מתוך עולם הפחד, שקיבלנו עלינו את חוקיו, שהלכנו אליו כשחשבנו, בטעות, שכדי להגשים אנחנו נדרשים לציית להנחיותיו, כל שעלינו לעשות הוא להביט עליו, לדעת שהוא לא אנחנו, לדעת שהאמת מבקשת אותנו לשים לב ולטעת את הרגלים שלנו בתוכה, ולהיגמר בה.
