הנהר

הנהר הוא זה שנמצא שם תמיד. הוא המקום שממנו אנחנו באים ואליו אנחנו חוזרים. זהו הדבר שהוא תנועה מתמדת אבל איננו משתנה באמת. הוא המקור, המספר שלפני האפס, מה שנמצא לפני ההתחלה, מה שבעצם מאפשר לכל הדברים להתחיל. ממנו נובע הכל ואליו הכל כמהה. הוא האמת. הוא הטבע הבסיסי של הכל. הכל נמצא בו והוא נמצא בכל.

אין דבר שיכול להחשיך אותו, אין דבר שיכול לרוקן אותו מחיים ומיופי ואין דבר שיכול לכבותו. הוא שם מעצם היותו. הוא שם מתוך טבעם של כל הדברים.

למדנו שהצורה היא זה. למדנו שנכון שדברים נגמרים אבל אין ברירה ונשלים. אמרו לנו שאדם אחראי יודע, שהוא אחראי לשמור על הצורות, לדאוג להמשך קיומן. אדם אחראי, כך למדנו, יודע שמה שהוא לא יכול לראות ולהבין, איננו באמת משהו.

למדנו שמה שהחושים והשכל יכולים לתפוס הוא הממשי ושכל הסתמכות על דבר שאיננו כזה, יוצרת מחיר וכאב, היא מעשה לא אחראי ויש להימנע ממנו בכל תוקף. 

המיינד לא יודע מה לעשות עם הנהר. אין לו ממשות בעיני המיינד. אין לו מידות ואין לו גבולות, אין לו תוכן ואין לו קצה. אין לו ניגוד, הוא לא שם-עצם ולא ניתן להוכיח את קיומו. מבחינת המיינד הוא לא קיים.

אם נתעקש על קיומו, אם ננוע בעולם מתוכו, אם הביטחון שלנו יבוא מן הידיעה שהנהר תמיד שם ושאין באמת מחיר או סוף, ינחו אותנו קלות, פשטות, חכמה גבוהה ומאד מקורקעת, שקט, יופי ואהבה. הם יקרנו, יקראו ויזכירו את טבעינו האמיתי, באשר נלך. 

רבים מאיתנו למדו לפחד ממנו, לראות בו את מפרק הסדר והבהירות שהמיינד מפתה להאמין שהוא נותן. בעיני אלה יחשבו אלה היודעים את הנהר כתימהונים. אנחנו או אחרים יכולים לראות בנהר דיכאון, שיגעון או מוות, בריחה מהמציאות. דבר מה הנמצא מחוץ לחיים.

זהו כוחו של המיינד, מרגע ששמנו אותו כשופט כבורר וכפוסק הגורלות.

את המיינד המומלך אי אפשר לנצח, לא ניתן לגבור עליו או להשתחרר ממנו. 

אפשר רק להתעורר ממנו. להתעורר ולדעת את הנהר שאנחנו.