מניעה/הימנעות.

מכיוון שהמיינד מעוניין להבטיח מינימום סיכון, הוא מעדיף שנמנע. שאם איננו יודעים איפה יושב איום ומה הוא יכול להיות, הדרך הבטוחה ביותר, טוען המיינד, היא להימנע מראש. לא להגיע למפגש עם העולם בכלל.

אסטרטגית המניעה אומרת: אל תיגע. אל תפגוש. אל תיצור קשר. כך תבטיח את עצמך בצורה הטובה ביותר.

הוא נותן שלוש דרכים לעשות זאת: תתרחקי, תרחיקי מעליך ותטשטשי רגשות, כשהמטרה היא למנוע כאב, או על ידי ביטולו המוחלט, או, במצבים בהם אינני יכולה להתרחק לגמרי (אדם קרוב, מצב מחייב) אוכל לטשטש רגשות ובכך כשתונחת המכה, אומר המיינד, לא ארגיש את הכאב העצום. 

הדבר הקשה באסטרטגיה הזו, מעבר להיותה מפרידה, מבודדת ויוצרת בדידות, כאב ופחד, הוא שהיא איננה מניחה להתקרב. לעולם לא תיתן האסטרטגיה הזו צ׳אנס להתקרב כדי לראות מה זה באמת, ומה קורה לי באמת כשאני נפגשת. היא מציירת מפלצות ודרקונים, מספרת על דם ומוגלה, ודואגת שלא אתקרב מספיק כדי שאוכל לראות שמפלצות ודרקונים…אין דבר כזה. ולכן, כשאינני נוגעת ובודקת ממשיך המיינד לספר את הסיפור הריק והמפחיד שלו על העולם המנוכר שאין בו אהבה ואני הולכת על יד החיים.

פתרון בעיות. או סילוק, טיהור, ניקוי.

האסטרטגיה הזו דומה מאד לזו של מניעה, רק כאן, נעשה הדבר בדיעבד. לאחר מעשה. נרדמת בשמירה! משהו נגע בך והסכנה כבר כאן, אומר המיינד. חוסר הוודאות יצר לך איום, עכשיו התפקיד שלך הוא להתרחק במהירות האפשרית. לסגור כל אפשרות. לא להתפתות להישאר. להתרחק. להתרחק . להתרחק.

גם כאן לא נחכה לראות, לא נתקרב כדי לבדוק מה באמת קורה, אלא נציית למיינד ונישאר עבדיו, נתונים בתוך הסיפור שסיפר והגבולות שסימן.

הצבת תנאים – ״אני חייבת שיהיה לי״ / ״אני חייבת להיות״

האסטרטגיות האלה שונות משתי הקודמות. קשה לזהות שהן באות מעולם הפחד. מן הלא והריק והחסר. בעצם למדנו לחשוב שהן צורות של מוטיבציה. של ה-יש.

האחת היא ״אני חייבת שיהיה לי״

והשנייה היא ״אני חייבת להיות״

כי אם לא, אז לא אהיה…/לא יהיה לי…

אני חייבת להיות רכה, חכמה, אסרטיבית, שווה, נחשקת, נערצת, אמא, נשואה…

אני חייבת שיהיה לי אוטו אדום עם גג נפתח, דוקטורט, ביטחון, כסף, מעמד, ילדים, בן זוג…..

כל הדברים האלה דווקא יכולים להיות נחמדים כשלעצמם, אבל מה שמסתתר מאחורי ה-אני חייבת, הוא גוף של תנאים. 

כל מה שאני מאמינה שאני חייבת, בעצם בא להבטיח שאהיה אהובה ואוהבת, שמחה, בטוחה, בעלת ערך, מוצלחת ומאושרת. משמע, אם לא יהיו לי, אז לא אהיה אהובה ואוהבת, שמחה, בטוחה, בעלת ערך, מוצלחת ומאושרת. פשוט כך. 

הוא אומר לי שלהיות אחראית משמעו, לקיים את התנאים האלה. לוודא שהם קורים בכל מחיר.

בעצם מה שמבקש עולם הפחד להורות לי, הוא לחתור ללא לאות לקיומם של התנאים. הוא אומר לי, שאם לא אקיים את התנאים לא אהיה אהובה ואוהבת, שמחה, בטוחה, בעלת ערך, מוצלחת ומאושרת. הוא אומר לי שלהיות אחראית משמעו, לקיים את התנאים האלה. לוודא שהם קורים בכל מחיר.

כאשר אני משתכנעת ומתחילה לפעול למילוי התנאים, קורים שני דברים:

ראשית, אני מאמינה שהתנאים אמיתיים. הם לא. אני אהובה ואוהבת גם בלי שאהיה נשואה או עם משרה בעלת מעמד מוערך בחברה. אני מאושרת גם כשלא קורה מה שאני רוצה. אני יכולה להיות שמחה בלי סיבה. 

המיינד פועל כמבוגר אחראי. אבל אין לו דרך לעשות את התפקיד שביקשנו ממנו למלא. הוא איננו יכול לדעת מה נכון לנו ואינו יכול לראות את הרוח שלנו. ואז, בנסותו ליצור לי סדר מדומה, כדי שיוכל לשמור עלי כפי שביקשתי ממנו, הוא מבקש לשלוט במעשי, לוודא שאעשה את דברו. המיינד רוצה ליצור לי מספיק פחד או מספיק מוטיבציה, כדי שלא אטיל ספק, לא אשבור הגה בשום פנים ואופן. לכן, אני הופכת להיות מבצעת עיוורת. קיומו של התנאי הופך להיות לעצם קיומי.

התלות שלי בו הופכת טוטאלית ואין לי שום אפשרות לוותר עליו או לראות אפשרויות נוספות. אני מאמינה בכל ליבי, שאושרי ובטחוני נתונים בקיומם של התנאים ולכן אני יוצרת לא אחת חיכוך עם העולם, ריב וחשבונאות, כעס וטרוניה, כאשר התנאים אינם מתקיימים. הכעס ובעיקר הרצון להגשים את התנאים, שלא פעם אנחנו מתבלבלים וקוראים להם החלומות שלנו או משאלות ליבנו, הופכים את המיינד לחבר יועץ, שמדריך אותי בשלל אסטרטגיות וחישובים מדויקים בסבך המורכבות של החיים כדי להגיע למחוז חפצי ואף פעם לא מצליח באמת. לא משום שאיננו מוכשר, אלא כי התנאי דמיוני ואושרי איננו תלוי בו ובכל תנאי אחר. 

הדבר השני שמופיע ומשחק תפקיד מרכזי, הוא העובדה, שכשאני מאמינה באמת לתנאים, אני מפסיקה לראות את המציאות כפי שהיא, אלא מבינה אותה בהתאם למה שהמיינד מספר לי שקורה. לכן קורה פעמים רבות, שמה שאני מבקשת לעצמי בחיי כבר קורה, ובכל זאת אני חותרת ללא לאות ועם חיכוך, ריב ומאמץ עילאי לקיים את התנאים. אני אהובה גם אם לא נתתי מה שרצו ממני, אבל אני לא יכולה לראות את זה. אני בטוחה גם אם אני לא יודעת מה יקרה מחר, אבל לא יכולה להאמין לזה. כשאני נתונה למרותו של המיינד ומקיימת את חוקיו והנחיותיו, אני לא אראה שמה שהכי יקר לי, כבר קורה. יותר מידי אהיה עסוקה בקיום התנאים שבכלל אינם תנאים.

אלה ארבע האסטרטגיות שמטווה המיינד מתוך אמונה שהוא עושה זאת לרווחתינו. אלה ארבע האסטרטגיות שיוצרות את הכאב והפחד בעולמנו כי מה שבא מפחד, מפיץ פחד. אנחנו כואבים יותר ומפחדים יותר וחוזרים ומקשיבים למיינד. חזק יותר. בדבקות גדולה יותר. במסירות גדולה יותר.