התבוננות

במובן הישן:

התבוננות נועדה לפענח את הדברים, להבין אותם ולהוציאם ממצב אי הידיעה, כדי לשלוט. ההתבוננות אמורה להבין איך דברים פועלים, ולהצליח לעשות איתם בעזרת הידע זה, כל מה שנחפוץ. בהבנה הישנה, אם לא נשלוט ישלטו בנו, יקחו לנו ויכאיבו לנו. אם לא נשמור- נשאר בלי. 

המציאות שנוצרת היא שאנחנו מתבוננים כדי להבין את מצבינו, להכיר היטב את יחסי הכוחות ואת מערך האינטרסים ולומר לו לאדם באילו דרכים לבחור וכיצד לפעול. כך נמנע את הרע ונוכל לחתור אל הטוב והרצוי. זו התבוננות לא סקרנית אלא לוחמנית ואינטרסנטית.

 

במובן החדש והמתחדש:

התבוננות הינה פעולה של עדות. אדם הוא אנרגיית חיים נובעת ואינסופית. הידיעה של עצמי כאנרגית חיים כזו ולא כדבר או מקבץ תכונות, הידיעה של עצמי כמסתורין שופע ועולה על גדותיו באהבה ולא כחפץ מוגמר מראש וידוע לחלוטין – הם לב ליבה של ההתבוננות. 

במציאות כזאת ההתבוננות תישיר מבט אל הסיפור שמסופר, אל הסרט שמוקרן עלינו, ותלמד שהאדם איננו הסיפור. אנרגיית החיים פשוט מתבוננת בסיפור המוקרן על המסכים שהשכל החושב והמפרש יוצר ומכך היא יודעת, שהיא איננה זה. כאשר אני מתבונן כעד ואינני מנסה להתערב ולהשפיע, עוזרת פעולת העדות בידיעת ההבדל שבין האדם כפי שהוא באמת והאדם כפי שהוא צוייר במוחו שלו. מתוך שהייה פשוטה זו, נתקרב שוב לטבע שלנו ונזוז משם. חיכוך, מחיר ופחד הולכים ונעלמים ופשטות ויופי תופסים את מקומם. 

“להיות אני, חי על המגרש, ולהיות אני העד- הרואה והמביא את חכמת הנשמה.”

מושגים קשורים

אודות המחבר

השארת תגובה