ויתור

במובן הישן:

ויתור הוא הסכמה לעצור, להישאר בלי, לא לקבל או לא להיות כל מה שאפשר. אני מוותרת כשאני מאמינה שיש לי סוף, שאני לא מסוגלת – אני באמת לא מסוגלת או שכשהאחר מאמין שהוא לא יכול – הוא באמת לא יכול.

ויתור שבא מחמלה – מאמין שהאחר לא יכול ואני צריכה לכבד את זה אז אין לי ברירה אלא להסכים עם דעתו.

ויתור שבא מריצוי – מאמין שאני חייבת לקבל את ההערכה והאישור מן האחר ובלעדיהם אני חסרה או לא ראוייה, ולכן אעשה מה שאיננו מדויק ואמיתי כדי להשביע את רצונם.

ויתור שבא מן התחושה ש״אין לי את זה״ – נתפס כחולשה או היעדר כוח רצון, חוסר מוטיבציה או אמביציה.

ויתור על מנת להימנע מכאב –  אני מוותרת על משהו שמצד אחד אני רוצה אבל מרגישה שאין בי את מה שצריך כדי להשיג אותו. אז כדי להימנע מכישלון וכאב, אני מוותרת מראש.

זו מציאות שמונעת מפחד והימנעות ותוביל אותי לוותר כדי להימנע מחיכוך, מכאב, מהצלחה שנראית לי מסוכנת כי אולי לא אדע איך להתמודד איתה. אז נדמה לי, שנוח לי להישאר במקום שלא מבקש הרבה, מקום מוכר. אבל אז ארגיש חלשה, אשמה וחסרה כי אין לי את הכוח והאמביציה להתעקש ולהוציא דברים לפועל. לופ של חוסר. 

 

במובן החדש והמתחדש:

העכשיו הוא המקום בו מתרחשים החיים. אין מקום אחר. מה שכאן הוא העולם המלא. לכן, כשאני מרפה, לא דוחפת ולא מושכת, לא מתעקשת ולא מסרבת- אני עומדת בשקט וחיה מאד. ויתור הוא היוותרות. היוותרות עם היש והקיים ועם ההקשבה למה מתבקש ממני בכל רגע. נוכחות מלאה בעצמי, בלי תנאים, מתוך חיבור להוויה – היוותרות. מכך גם עולה הידיעה שאני לא חייבת דבר. אני לא חייבת שדברים יהיו או לא יהיו, כדי להיות  שמחה ולחיות בעולם בפשטות וביופי.  אני לא צריכה להשיג דבר כדי להיות שלמה. אני כבר.

במציאות כזו כשאני ניגשת לעשות משהו אני פתוחה, סקרנית, קשובה, רגישה. אני באה כי אני כאן, וכשאני כאן, פשוט, בלי תנאים ובלי שמשהו אמור לקרות כך או אחרת, אני יכולה יותר לראות ולעשות מתוך מה שמבקש ביטוי כאן ועכשיו ואיתו, דרכו וזכותו לנוע. צעד, צעד. 

מושגים קשורים

אודות המחבר

השארת תגובה