התרגלנו שויתור הוא למשל הסכמה לעצור, להישאר בלי, לא לקבל את מה שרציתי או לא להיות כל מה שאפשר להיות.

עוד דרך שהתרגלנו לראות ויתור היא – אני מוותרת לעצמי כשאני מאמינה שיש לי סוף, שאני לא מסוגלת. או מוותרת למישהו או על מישהו, כשהוא הוא לא מסוגל. 

ויתור שבא מחמלה – מאמין שהאחר לא יכול ואני צריכה לכבד את זה אז אין לי ברירה אלא להסכים עם דעתו.

ויתור שבא מריצוי – מאמין שאני חייבת לקבל את ההערכה והאישור מן האחר ובלעדיהם אני חסרה או לא ראויה, ולכן אעשה מה שאיננו מדויק ואמיתי לי כדי להשביע את רצונם.

ויתור שבא מן התחושה ש״אין לי את זה״ – נתפס כחולשה או היעדר כוח רצון, חוסר מוטיבציה או אמביציה.

ויתור על מנת להימנע מכאב –  אני מוותרת על משהו שמצד אחד אני רוצה אבל מרגישה שאין בי את מה שצריך כדי להשיג אותו. לפעמים כדי להימנע מכישלון וכאב, אני מוותרת מראש.

זו מציאות שמונעת מפחד והימנעות ותוביל אותי לוותר כדי להימנע מחיכוך, מכאב, מהצלחה שנראית לי מסוכנת כי אולי לא אדע איך להתמודד איתה.

אז נדמה לי, שנוח לי להישאר במקום שלא מבקש הרבה, מקום מוכר. אבל אז ארגיש חלשה, אשמה וחסרה כי אין לי את הכוח והאמביציה להתעקש ולהוציא דברים לפועל. לופ של חוסר.