עצמי

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו שעצמי הוא מושג המגדיר אותנו, ומזהה את מה ומי שאנחנו עם הצרכים והפחדים שלנו.

העצמי הוא מה שלפעמים קראנו לו ״אישיות״, לפעמים קראנו לו ״אני״ ולפעמים פשוט חשבנו, שאנחנו כמו איזשהו דבר, חפץ או סחורה. האני גמור ועשוי. הוא יכול להתגמש, הוא יכול להתפתח אבל מהותית הוא הוא ואין דבר מעבר לו.

במציאות שבה אני מאמין, שאני המחשבות שלי ושאני הפחד והצורך שלי, העולם הופך להיות מקור לפחד ולתשוקה.

מחשבה כזו של עצמי בעצם אומרת שאני נפרדת מהעולם ומאנשים אחרים ושאני לבד. אז אני חומד את העולם, בשם הצרכים שלי, ואני משתמש בעולם, כדי להרגיע את הפחדים שלי, וכך בכל רגע אני מפחד ממה שיכול להפריע או לסכן את הפחד והתשוקה שלי.

לאהבה, ליופי ולשמחה פשוטה אין מקום. הם נתפסים כהיסח הדעת, מיותרים או מסוכנים. הם עלולים להיתפס כחולשה, כבזבוז זמן, כהפסד. נראה אז, שהם מפתים אותי ומרחיקים אותי מן המשימה האמיתית.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

עצמי הוא פלא, יופי אינסופי וחכמה עמוקה, שהשכל איננו יכול להבין והחושים אינם בהכרח יכולים לתפוס.

מהותו של העצמי היא נשמתית, היא אחת עם כל הבריאה, עם כל הטבע, עם כל חי. העצמי הוא הוויה, אנרגיית חיים אינסופית, שנמצאת בתנועה כל הזמן. התנועה הזו היא איננה כזו שלוקחת ממקום למקום אלא היא נביעה, כמו מעיין שעולה ועולה ועולה על גדותיו.

העצמי הוא נצחי, הוא שקט וחי כל כך. הוא המקור של הכל, ממנו הכל בא ואליו הולך.

העצמי הזה נותן חיים מעצם היותו לכל מי שיפגוש, וכל הגדרה מחמיצה את העוצמה והיופי שהוא. להיות אהבה.

במציאות כזו, ללא מאמץ, ללא דחיפה ומשיכה, יודע שלא אני גורם לדבר, אני רואה את התנועה אומר לה כן ומשתתף במתרחש. אני לא רק מסתכל ומתבונן אלא נענה לחיים באמת. קריאה לעצמי מחוץ לעצמי.