מתוך הכתבה המקורית: הרשויות במדינה שינו את ההגדרה החוקית של אונס לכל מה שהינו "יחסי מין ללא הסכמה". בנוסף, החוקרים לא נדרשים להוכיח שנעשה שימוש באלימות או כפייה בזמן המעשה: "הופתענו שהיתה עליה כזו, זה סימן טוב״

במבט WHAT REALLY IS:

החוק ששונה בשוודיה יודע, שנשים יודעות מתי גברים טועים. מתי הם מתרחקים ממה שהם באמת. הוא יודע, שלא נדרשת קיצוניות כדי שכך יקרה. שכשיתנו לנשים לומר את האמת ולא יחשדו בהן, הן תדברנה אמת ותוכלנה לפעול כך שטובתם של כולם תושג. משם צדדים ונפרדות הם בכלל לא אופציה, גם כשפרטים שוכחים.

בעולם של פחד, הכל צדדים. הכל או-או ולכל צעד יש מחיר, ויתור. בעולם של פחד יש מאבק בין אינטרסים וכשאחד מנצח השני מפסיד. הניסיון למנוע את מה שאני חושש ממנו והצורך להשיג את מה שאני מאמין שיקדם אותי, הוא זה שקובע. כך מוצאים את עצמם גברים ונשים משני עברי המתרס. הם עומדים זה מול זה, זה נגד זה, וצריכים לבחור אם יתקפו או ייסגו. אלה שתי האופציות ומה שיעשו יחרוץ את גורלם, אומר הפחד. 

כך מוצאות את עצמן נשים נפגעות קשה על ידי גברים אבל מאמינות, שאין להן ברירה אלא להישאר ולספוג, כי הן חסרות ורק אם תהיינה יחד עם גבר תהיינה שלמות. האופציה השניה היא, אומר הפחד, שגברים מסוכנים ועליהן לשמור מרחק ובמידה וזה נכשל, ופגעו בהן, הן מוכרחות לפגוע אנושות בחזרה. כך גברים מאמינים, שכשהם לוקחים, לפעמים בכח, את מה שהם חושקים בו, הם ראויים יותר ושווים יותר כי ״ניצחו״ את הצד השני, או מאידך, שעליהם לדכא את עצמם מחשש שיתפסו בעיניי נשים ובעיניי עצמם כמסוכנים ופוגעניים. 

אך איך יראה עולם שבו אין צדדים? עולם שבו כשפרטים מתבלבלים, ברור לכולם שהם אמנם סטו אך הלב שלהם עדיין יודע מה נכון? איך יראה עולם, שבו נשים תעזורנה לגברים לראות מה הם באמת וכדי שתעשנה את זה, הן תצרכנה לדעת, שאין מישהו בעולם יכול באמת להשפיל אותן, לחלל אותן או להפוך אותן לפחות ממופלאות, מאנרגיה אינסופית של אהבה? איך יראה עולם, שבו גם אם גברים לא מאמינים שאפשר, נשים תדענה שאפשר ולא תוותרנה – על עצמן ועליהם?

כדי ליצור עולם כזה, אני אדרש לקלף את קליפות הציניות שבהם עטפתי את עצמי כדי לא לכאוב עוד, ולבוא יחפה ופשוטה למפגש אמיתי.