בלוג זה מוקדש אלינו, הרוחניים, בני ״שבט הילדים האבודים״ שביקשנו נגיעה טהורה יותר בחיים. למדנו לרגלי מורים גדולים, היינו באשרמים, ניסינו הכל כדי להביא אפשרויות טובות יותר, כי אנחנו יודעים שאפשר וצריך אחרת. אבל כשחזרנו, ונחתנו חזרה בעולם "הרגיל" מצאנו את עצמנו אבודים וכועסים, מרגישים נפרדים מאהובינו, מעצמנו ומהרוח אותה ביקשנו מלכתחילה. 

אז מה עושים מכאן? ולמה זה קורה שוב ושוב? ואיך אפשר אחרת?

בבלוג הזה אתם מוזמנים לכתיבה משותפת – ריקוד של גילוי והסתכלות – אתם כותבים את הקטע המרכזי מתוך פעימת ליבכם, שולחים אלי ויחד אנחנו מסתכלים וכותבים את הבלבול והשער שנולדים ממנו. בכתיבה משותפת נתבונן ונזהה את המיסוך וההפרדה שנוצרים כשאנחנו מבלבלים בין הרעיונות שלנו לבין מי שאנחנו. כשנניח לתמונות, יפות ככל שיהיו, אז נוכל להביא לביטוי את היופי, האהבה, החכמה והשינוי הנפלא שביקשנו לחיי היומיום. 

שמי חן (אווני) אילן, חברת השבט בגמלאות 🙂  אחת מכם ואחת בפני עצמי. אני מכירה היטב  את החוויות, הכאבים והדרמות אבל גם את היופי והחכמה שיש בכולנו, את תחושת הנפרדות וחוסר ההבנה מול עולם שנראה כאילו מוקיע אותנו מתוכו. אני גם יודעת שזה לא נכון, יודעת שאנחנו חייבים להיות חלק, חייבים ללמד את מה שלמדנו ורוצה להוציא אותנו לאור.