אימון

במובן הישן:

אימון הוא חתירה ליעדים ומטרות, שנובעת מן האמונה שאתה לא טוב מספיק כפי שאתה, שאתה שווה רק אם תגיע לאנשהו, שאם לא תתאמץ תדרוך במקום או תתדרדר לאחור ושבעצם היכולת שלך להיות בעל ערך, ראוי ובעל יכולת מותנים וארעיים. לכן אימון בא לדחוף, להציב סכרים שיגנו מהתדרדרות ונסיגה, לבנות מנופים שירימו למעלה, וכדי להביא את מה ש-לא למצב של כן.

המציאות שנוצרת היא שאנחנו כל הזמן נאבקים ב״כאן״ כדי להגיע ל״שם״. יש כל הזמן תחושת סכנה כי אם לא נדחוף ונגיע לתוצאות הרצויות נהיה תקועים וחסרי ערך. 

 

במובן החדש ומתחדש:

אימון הוא מרחב של אהבה ופשטות, שמאפשר למתאמן להיזכר בתנועה הטבעית, בחכמה של האמת ובאופן שבו כל הדברים הם באמת. אימון הוא המגרש עליו יכול המתאמן להיות אחד עם מה שהוא עושה או עם מי שהוא נפגש. משם מגיעה העוצמה והמוטיבציה ולא מתנאים או תוצאות. הבקשה שלי להצליח נובעת משמחה פנימית ולטובת מי שאיתי על המגרש. באימון יכול אדם להתפכח מן האמיתות שהתרגל להאמין בהן וללמוד ששום אמת שנדרש להחזיק בה, איננה אמת באמת. ההתפכחות שקטה מאד, אין שם מאבק ולא נדרש שיהיה. הראייה, ההתפכחות, היא הידיעה הפנימית, הנשמה שמתרוננת כששפתה מדוברת.

המציאות שנוצרת כשאני עושה מה שאני עושה פשוט כי ככה… כי אני רוצה, אוהבת, סקרנית ונקראת לזה, אני מונעת מכח חזק וחכם הרבה יותר מאשר הרצון שלי להצליח. זה כשלעצמו יכול לשלוח אותי למחוזות חדשים מעבר למה שבכלל יכולתי לדמיין אם הייתי נשארת במחשבות שלי. עכשיו, דמיינו מה היה קורה אם כולנו היינו מתנהלים ככה, לאן היינו מגיעים!

אודות המחבר

השארת תגובה