בדידות

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו לחוות בדידות כתחושה עמוקה ובסיסית, שאני נפרדת ושונה מהאנשים סביבי. לפעמים נפרדת מכול דבר בעולם ואולי אפילו זה משהו שטבוע וקבוע בי.

עצם תחושת הנפרדות מביאה לכאב, פחד ויאוש. אני חיה בתחושה שלא מבינים אותי באמת, שאני צריכה ללמוד איך להתמודד עם העולם בעצמי ושאני לבדי אחראית על חיי.

לרוב תחושת הבדידות תאמר לי שאני לא אהובה ולא נאהבת, זה מאיים עליי כמו המוות עצמו.

כשאני בודדה אני מאמינה שקיים חושך וקיימת תהום שיכולה לבלוע אותי. לרב אני ארגיש דיכאון ואולי אפילו שאין טעם לחיים.

המציאות שנוצרת, בין היתר, היא שתמיד אשאף למלא את חיי בדברים שירחיקו אותי מהתחושה הזו. אשאף להיות עסוקה, אדאג להיות בין אנשים וחברים, תמיד יהיה לי מה לעשות, אמלא את חיי בעיסוקים, חברים, בני/בנות זוג, סיגריות, אוכל, שינה. כל אלה נפלאים כשלעצמם אך כשהם באים כדי למלא ״חלל״ שאני מאמינה שיש, לעולם לא אהיה פשוט שמחה ממקום שקט שהוא למעשה הטבע שלי.

בדידות היא החלק האחרון בפאזל של החיים שאני מבקשת להתעורר אליו. אותה הבנה שתיתן לי לראות את האמת שלמה ופשוטה.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

כשאני מרגישה בודדה, אני רוצה להסכים להיוותר עם התחושה, להיוותר בעצמי מבלי להסיק מסקנה, מבלי למלא ולהתמלא. בלי לדחוף ובלי להימנע.

אני מסכימה להיוותר בעצמי, ככה. אז אני יכולה לראות את המחשבה שהאמנתי לה. כי הרי בזרועותיי, גם כשאני בכאב, בעצב, בתסכול ואפילו שנאה, אני מחבקת את העולם כולו והוא פועם בתוכי פעימה חזקה ונוכחת.

במציאות כזו אני נוכחת בידיעה שכולנו מחוברים בהוויה אחת, שכול החיים קשורים בגורלות משותפים. איני לבד ולעולם לא אהיה. תחושת הבדידות והלבדות מפנה אז מקום לתנועת החיים לפעום בי, אני נזכרת שאהבה היא הטבע שלי וכל מהותי. איני צריכה למלא עצמי בדבר כי אני בדיוק כמו השמש שמאירה את כל השמשות. האור שאני מאיר את כל האורות. כולי ברכה ואהבה מעצם היותי.

”היום בו נולדת הוא היום בו אלוהים החליט שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדייך”