מתוך הכתבה המקורית: גם ארבעה פרסי ג'יימס בירד, פרס אמי על תוכנית טלוויזיה ורב מכר שתורגם לשש שפות, לא חיסנו את "Prune" מאימת הקורונה.

במבט WHAT REALLY IS

ההסכמה לסיים, להכיר בכך שנגמר, לתת לדבר למות ולא להיאחז או להיאבק, אפשרי רק כשאת יודעת, שהדבר האמיתי לא נגמר ולא יכול להיגמר לעולם.  

כמה עוצמה, פשטות, לב נקי ,יופי ואמון עצמי יש בהסכמה הזו. לומר ״זהו״ ו- ״די!״ ולעצור. לא לדחוף. לא להתווכח. לא להתאמץ להתנגד. לא לנצח. לא לגבור. להרפות.

כל עוד אנחנו מאמינים, שמי שאנחנו היום הוא כל מה שאנחנו, לא נוכל.

כל עוד אנחנו חושבים שמה שאנחנו רואים ומבינים הוא כל מה שיש לראות ולהבין פלוס מינוס, לא נסכים.

רק הידיעה שאנחנו יופי אינסופי, כל כך יפה ובעל עוצמה מעבר למה שמילים יכולות לומר והשכל יכול לתפוס, היא שמאפשרת להניח לדבר להיות, וגם, להניח לו שלא להיות.

הדבר הוא צורה זמנית, עדות זמנית מיוחדת במינה אבל חולפת, של מה שאמיתי. של מה שאנחנו באמת. של הטבע שלנו. של המקור לכל היצירות שתראנה את עצמן דרכינו, תנגנה עלינו ניגונים שונים ובכך נדע שוב ושוב מחדש מה אנחנו באמת.

רק כאשר אנחנו נאותים לסיים, בצניעות שנובעת מעוצמה אדירה כל כך שאיננה ניתנת להבנה והגדרה, נדע שאנחנו מבקשים להשתתף באחריות ובמסירות בפלא גדול, שמראה את עצמו בכל רגע ובכל תקופה בצורות ובאופנים מיוחדים. וכשמגיע זמנם להיגמר, בדיוק אז מראים את עצמם הצורה והאופן החדשים שהגיע זמנם להיות.

הללויה!