גישה

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו לראות "גישה" כדרך שבה בחרנו על מנת להבין ולגשת אל המציאות; כאוסף של רעיונות ודעות שטוענות טענות, מגדירות הגדרות ומפרשות את החיים בהתאמה להגיון שתומך בהן.

כך, באופן טבעי נוצרת "קליקה" או נבחר צד שאליו אנחנו משתייכים שמתאים לתמונה "האידיאלית" של המציאות איתה אנחנו מזדהים.

המציאות שנוצרת היא שאנחנו צריכים להגן על הגישה שלנו. נוצרים קונפליקטים בין הגישות השונות ובין האנשים השונים המגנים עליהן בצורה עיוורת.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

גישה היא הדרך להסתכל על העולם ולחוות אותו דרך נקודת מבט ספציפית. ממש להפוך להיות רעיון או מחשבה.

ברגע שאני שמה לב שאני מחזיקה בגישה מסוימת, מתאפשרת לי הלמידה שאני יותר מופלאה מאוסף האמונות שלי. כאשר אני מבינה שנקודות המבט שלי הן רק דרך לחוות את המציאות והן לא המציאות עצמה, אני יכולה לגשת אל העולם עם תשוקה כנה לראות את עצמי ואת החיים דרכן ובזכותן של נקודות המבט השונות. ואפילו יותר פלאית ויפה מזה היא הידיעה שאני איננה גישה או נקודת מבט אלא אנרגיה אינסופית ונותנת חיים.

המציאות שנוצרת היא שהעולם הופך להיות חוויה אקטיבית ואני מתגלה לעצמי דרך כל מפגש בזכות תשומת הלב שלי לגישה שלי ולידיעה שאני לא היא.

“הגילוי הגדול ביותר של הדור שלנו הוא שאדם יכול לשנות את חייו על ידי שינוי גישתו לחיים.” – ויליאם ג’יימס