הזמנה לאיך לקרוא את הפוסטים

כשקוראים או רואים חדשות שמעוררות בנו חוסר נוחות, דאגה או כעס, מאד קל לרוץ ולדבר ״עליהם״ ועל למה ״הם לא בסדר״, טועים, או בעדינות יותר, מבולבלים. אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהם לא מבינים נכון, וממש קשה לנו לקבל שאנשים חושבים ככה, ומתנהגים ככה.

אבל איך אני אדע שאני בעצמי לא מדברת מתוך הבלבול שלי?
הרצון שלי שיהיה עולם מתוקן, שיווני, בטוח וחופשי – האם זה בעצמו רעיון שהופך אנשים אחרים לאויב?

אם כולנו אחד, והכל הוא מראה, מה זה אומר?

זה אומר שגם בי דעות שכאלה, בדיוק כאלה שאני מאד לא רוצה שיהיו להם. שיש דברים מסוכנים, שיש אנשים מסוכנים, פחות טובים ממני (פחות מודעים/ נאורים/ רגישים), שנוכחותם פוגמת בחיי ובחיי היקרים שלי, ועדיף לי שהם לא יהיו.

זה לא שונה כל כך , בעצם.

אבל איך אפשר לחשוב אחרת? הרעיונות של האנשים האלה סותרים את כל מה שאני מאמינה בו ונראה לי טבעי, ואנושי.

האם גם ככה הם רואים אותי, או קבוצות אוכלוסיה מסוימות?

אז איך בכל זאת אפשר להיפגש?
איך בכל זאת אפשר לראות, שכולנו אחד, כי זה מה שזה, זה מה שאנחנו?

אודות המחבר

השארת תגובה