התחשבות

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התחשבות כמו שהתרגלנו אליה באה מהאמונה שהעולם והאדם הם מה שהם. שאין בהם יותר ממה שרואים, שהם כבר יודעים מה הם ושכל מה שאפשר לעשות הוא להבין את מה שהם כבר יודעים על עצמם, ולא להפריע. הכי חשוב לא לטלטל. לא להפר את כללי המשחק. לא לזעזע, אפילו לא מעט, את המבנה השברירי של ה”אני”.

המציאות שנוצרת היא פחד מתמיד מכך שאטלטל ואכאיב, שאנענע ואשבור וכן שאטולטל, אסדק ולא אהיה יותר מי שאני יודע שאני ומי שאני יודע שאני חייב להיות.

מעט תנועה – כי בסך הכל קשה לא לטלטל כשאתה רוקד ריקוד חופשי עם החיים. אז עדיף שלא. יותר בטוח ככה.

כהות חושים – כי כשלא מרגישים זה אפילו קל יותר להימנע מתנועת חיים חזקה.

אשמה – כי אם אהבתי מאד, אם יצאתי מעצמי, אם צללתי לתוך המסתורין, אם קראתי קריאה גדולה, אם באמת האמנתי בנו ודברתי אז הפרתי, סדקתי וערערתי, לא התחשבתי, עשיתי בדיוק את מה שאסור לאדם מתחשב לעשות. הייתי בוטה וגסה, אגואיסט ושתלטן. עלי לתקן את דרכי ולחזור למסלול. ליישר את עצמי. להיזכר בחוקים ולהתאים את עצמי מחדש. ככה. כן. את רואה? כמו כולם. פשוט. דברי יותר בשקט. אל תקפצי מעל הפופיק. מה את חושבת, שהמצאת משהו כאן? מה אתה חושב, שאתה יודע יותר טוב מכולם?

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

להיות, להרגיש באמת, לעשות אהבה עם החיים ולתת להם לקחת אותי, בידיעה שאני לא מאבדת את עצמי.

לדעת שאני לא יודעת מי אני ולדעת שגם הוא לא יודע מי הוא, שהרבה פעמים התבלבלתי וגם הוא והיא.

לא לעצור שם, אלא לראות את הנשמה דרך הקוצים של האישיות ולסמוך עליה.

לנוע שם בעדינות אבל לא בזהירות.

לגעת לא מתוך ידיעה אלא בהקשבה למסתורין שמתגלה.

בעיניים עצומות. כולי שם. לזכור שהחיים משחק וכן! מותר לי לשחק.

המציאות שנוצרת היא שאני לא נדרשת להימנע מתנועה לא מוכרת, הרי לא אני המניעה. אין צורך לדעת איך ולאן, כי האהבה מוליכה את ידי ומנגנת על מיתרי גופי. אפשר לעזוב את החשש לשבור כי בין כה וכה אין קירות. מה שיכול להיסדק מעולם לא היה אמיתי. לצד היופי והחוכמה שיתגלו עולה גם הידיעה, שהחומר הוא כאן כדי שנשחק בו ונגלה את אינסופיותו בהתחשבות.