התרגשות

במובן הישן:

אנרגיה שמרטיטה את הגוף, תנועה של התלהבות. אני מתרגשת כשהגעתי להישגים, כשעמדתי במשימה, כשאני פוגשת אדם אהוב, כשאני חוששת או מצפה למפגש שאולי יגרום למשהו לקרות, להשתנות. כל ההתרגשויות האלו הן בעלות סוף – ההתרגשות עולה, מגיעה לשיא ויורדת כשקורים מקרים שגורמים לי לחשוב שאני מישהו, אני משהו, שיש ערך, סיבה או משמעות לקיומי בעולם. אני ראויה בגלל ש….. 

המציאות שנוצרת מהבנה כזו של התרגשות היא התמכרות לסיפוק הצרכים שלי והתנהלות על בסיס האמונה, שמשהו נורא קורה אם לא אקבל מה שאני מאמינה שאני צריכה. זו מציאות של פחד ששולח אותי להשיג את שלי בכל מחיר, ורצון הולך ומתגבר לעוד.

 

במובן החדש והמתחדש:

המובן הישן של התרגשות יכול מאד לבלבל – הוא מדבר בשפה שאנחנו מכירים – אני מישהו, אני משהו, יש לי ערך בעולם, יש סיבה בעלת משמעות לקיומי אז אני ראוי. למעשה כל אלו מתרחשים מעצם הווייתי וקיומי בעולם. לא בגלל שעשיתי כך או כך, או קרה דבר זה או אחר. למהות שאני אין קשר לתנאים, אני לא פחות או יותר בגלל ש…..

כאשר אינני מתבלבלת עוד, לא מאמינה לתנאים ולכדי ש.., אז אני יכולה להרגיש את הטבע שלי ושל העולם עובר דרכי, לוקח אותי, מזכיר לי מה אני. 

המציאות שנוצרת כשאני יודעת את ההבדל בין ה-אני שיצרו מחשבות והמוגבלות שבה הן תופסות את המציאות לבין האמת, טבעם של הדברים – הרטט עולה, ההתרגשות גוברת ואני בבית.   

זוהי התרגשות שאינה עולה ויורדת, מופיעה ונעלמת. היא יציבה ונובעת כי היא מעידה על החיים עצמם, על האמת.

ההתרגשות היא רטט המקור האלוהי, אמת, היא עוברת דרכי ואני נותנת לה ליצור בי ובעולם יופי, אהבה ושמחה.

מושגים קשורים

אודות המחבר

השארת תגובה