ויכוח

במובן הישן:

ויכוח הוא רצון לפתור מחלוקת, אי הסכמה, הבנות סותרות, על ידי השלטת דעה אחת על האחרת. בויכוח ישנו מנצח ומפסיד ונקודת המוצא, היא שישנו צדק או ישנו זה הרואה נכון וזה הטועה.

לכן ויכוח מעלה בדרך כלל רגשות חזקים של תסכול, כעס ופחד לצד כאב ועלבון.

המתווכחים חשים שערכם ואולי אפילו מעמדם תלוי ביכולתם להשליט את ראייתם, בהיותם מוכרזים כצודקים ובהכרזת הפסדו של האחר. התפיסה ש או-או שולטת.

הבנה כזו של המציאות וראייה כזו של ויכוח, הופכת את המאבק והזכייה לעיקר והחתירה היא למסקנה או הוכחה שתכריע. המתווכחים הינם אויבים או לפחות צדדים בתחרות. אין אפשרות לגדול או לראות מעבר למה שכל אחד הגיע איתו מראש וההפסד יגרור עמו מחיר רגשי ופיזי חזק, לכן לפעמים יגיד אדם דברים שכלל לא מרגיש או מאמין בהם רק מהפחד להפסיד והשיחה הופכת חד מימדית, חסרת פשר.

 

במובן החדש והמתחדש:

מחלוקת לשם התגלות, מחלוקת לשם שמיים.

נקודת המוצא של ויכוח שכזה, היא שכל אחד מביא עולם של חכמה ויופי שיפרה את האחר ויחולל בו הפרעה. השותף במחלוקת מבקש לשמוע את דברי שותפו כדי שהם יעזרו לו לערער סדרים והנחות אוטומטיות שנוצרו אצלו עם הזמן, ובכך להפוך אותו לחופשי. עכשיו, כשאינו מותנה יותר על ידי תפיסות ומסקנות, הוא יכול להיפגש באמת עם האדם ואם ההבנות שהוא מיצר, עם השבילים ועם האהבה שהוא מביא. משם הוא ישתף במה שיראה מתוך החופש הזה והשותף יעשה אותו דבר, מבקש להתערער, מבקש להתעורר ורואה את היופי המתגלה.

במציאות כזו כאן אין מנצח ומפסיד, אין או-או. כל שותף גדל ומזדכך, מבין, רואה חדש והופך לאמיתי יותר בדיוק דרך ובזכות השותף החולק עליו. התוצאה הינה התגלות, הבנה חדשה ומימד חדש שמתגלה לאלה המבקשים את האמת ואינם מאמינים שהם דעותיהם או מסקנותיהם.

״היא לא ראתה אותי, את כל מה שעשיתי. מיד הסיקה מסקנות והמייל הזה היה כתב אישום.״

אודות המחבר

השארת תגובה