זיוף

במובן הישן:

זיוף מתרחש כאשר יש הסכמה מסוימת כלפי דבר כלשהו, ואני מסלפת את המציאות ופועלת אחרת לטובתי האישית.  כולנו מסכימים שכסף הוא נייר מסוים בעל ערך שניבדל בצורת ההדפסה שלו, כסף מזויף הוא נייר שהודפס עליו ערך ללא הסכמת הכלל. 

זיוף קשור לעולם המוסיקה, צליל לא הרמוני, שנובע מכלי לא מכוון. כך גם בחיים ממש, הזיוף קורה כשאני לא אמיתית, כשאני משקרת, מרמה. זיוף מתרחש כאשר אני לא קשובה לאמת הפנימית שלי.

המציאות שנוצרת כשאני מאמינה שרעיונות מסוימים צלילים מסוימים, צריכים לקרות, או שאסור שיקרו אז אני כל הזמן מפחדת להיות מחוץ לכיוון. ואז אם אני מזייפת, פועלת בניגוד לתנועה, הפנימית או החיצונית אני מאמינה שאני לא בסדר ומתביישת או מנסה לתקן את הצליל. זה זיוף אקטיבי. 

זיוף פסיבי הוא כשאני רואה שמשהו אינו קשורה ומעלימה עין. כשאני מוותרת כי אני חושבת שאין טעם בכך שאגיד או אביע את עצמי. 

הזיוף הוא כמו כדור שלג שמתגלגל וגדל, אם זייפתי עכשיו ולא כיוונתי מחדש, אמשיך לזייף ואוזני יהפכו כהות יותר ויותר לצלילים ההרמוניים. שני סוגי זיופים אלו מובילים לחיים אומללים, לתחושה של פספוס, חוסר הגשמה וחוסר עניין בחיים.

 

במובן החדש והמתחדש:

בואו נניח שכולנו כלי נגינה, כל אחד קיבל את הכלי המיוחד שלו (גוף, נפש ורוח), הייחודי לו בו הוא יכול לנגן את מנגינת חייו, יחד – כל בני האדם, אנו בעלי יכולת ליצור הרמוניה מושלמת. הזיוף- צורם, אך אם אנו ערים לו וזוכרים את טבענו האמיתי הזיוף יכול לעורר את אותנו למקומות האלו שהכלי שלנו צריך כיוונון מחודש. 

המציאות שתיווצר היא שגם כשאנו פוגשים את הזיוף מבפנים או מבחוץ על ידי אדם אחר אנו יכולים לזהות מה המנגינה שלו עושה לכלי שלנו (לנו), אלו רגשות ומחשבות מתעוררות בי בעקבות הזיוף הזה? האם אני כועסת? האם אני מאמינה הזיוף של האחר יכול לפגוע במנגינה שלי? האם גם אני מזייפת? הזיוף פורט על מיתרי נפשי, מערער את כל כולי, כדי שאתעורר מן הזיופים של עצמי,  מאמונות שלא משרתות אותי עוד, מדפוסים ישנים בכדי שאוכל לחיות חיים של אהבה, שפע ופשטות.

”המוסיקה מגיעה מהמלאכים”

אודות המחבר

השארת תגובה