זיוף

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו שלהיות מזויף זה כמו להיות לא מכוון. מכך משתמע שאני עושה משהו לא נכון. אני מזויפת כאשר אני לא אמיתית, כשאני משקרת, כשאני מרמה או כאשר אני לא מכוונת לאמת הפנימית שלי.

המציאות שנוצרת כשאני מאמינה שהתנהגויות מסוימות הן לגיטימות ואחרות הן אסורות, אני תמיד מפחדת שאהיה מזויפת ולא מכוונת. וכשזה קורה, אני נוטה להאמין שמשהו לא בסדר בי. אז אני מתביישת ונבוכה והפוקוס שלי הולך לנסות לתקן את הכיוונון- את עצמי. אני מונעת מפחד ולפעמים אפילו שנאה עצמית ותיעוב.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

זיוף קורה כאשר אני מנסה להיות או לעשות משהו "בשביל ש.." במקום להיות היופי שאני. זהו טבעי האמיתי, בכל רגע.

בואו נניח שכולנו כלי נגינה. כל אחד מאיתנו קיבל את הגוף, הנפש והרוח המיוחדים לו ורק אנחנו יכולים לנגן את הניגון של חיינו. כאשר אנחנו ביחד, אנחנו יכולים ליצור הרמוניה חדשה אפילו שלכל אחד מאיתנו צליל שונה.

אז כן, זה יכול להיות צורם כשאנחנו לא מכוונים, או מזייפים וכולנו עושים זאת לפעמים. יופי. כאשר אנחנו מזהים משהו כזיוף, אבל אנחנו נשארים סבלניים ולא ממהרים בפאניקה לנסות "לתקן" אותו, באופן טבעי, אנחנו נחזור להרמוניה שתמיד נמצאת שם.

המציאות שנוצרת? איך זה ייראה אם נדע שיופי הוא הטבע שלנו, גם כאשר אנחנו מזויפים?