זמניות

במובן הישן:

לכל דבר התחלה וסוף. משהו שמתחיל גם נגמר ואדם צריך לאחוז במה שהוא או במה שיש לו לפני שיגמר. כשמשהו נגמר הוא אובד לנו ואנחנו כואבים וחסרים. 

המציאות שנוצרת מלאה במחשבות שפחד מזמניות נמצא בבסיסן- בגלל שזה זמני צריך להספיק, אבל כל דבר נגמר – אז למה לי לטרוח…? מסוכן להיקשר כי כעבור זמן זה יגמר. אסור לי לסמוך על….. כי ממילא הכל זמני.

 

במובן החדש והמתחדש:

החומר הוא זמני- החומר מתכלה. הרוח- הנשמה היא בת נצח, אין סופית. הזמניות מעמתת אותנו עם הפחדים שלנו וכך היא מעוררת אותנו לידיעה ולהבחנה בין הקיים- הזמני (בית, כסף, חפצים, זהויות) ולבין  הקיים האינסופי (רוח, נשמה, קשרים, אהבה). חשוב לזכור שבהיתכלות יש התחדשות. הזחל מתגלם לגולם- הזחל מוותר על חייו –בתוך הגולם הוא הופך לריר- ואז קורה הדבר הפלאי ובוקע הפרפר. הגוף שלנו הוא זמני – נתון לזמן מוגבל בעולם הזה. ועם זאת במותו הוא עובר טרנספורמציה, החומר נרקב לאדמה- הופך למזון ודשן לאדמה- הופך לדבר חדש.

במציאות שכזו נזכור יותר את החשוב באמת- את הלב שלנו, את התנועה בחיים, את הקלות, ההשתנות, את מגוון האפשרויות והחופש ליצור, את בקשת האמת- משום שבכל פעם שאני נזכרת שהחומר חולף אני גם יודעת שמה שלא חולף,זה שתמיד שם- הוא שם גם עכשיו. ואז, בטבעיות, לחיות אותו זה מה שמתבקש. אז גם נתחבר לרצונות העמוקים שלנו ונפעל לממש אותם, כי עכשיו אני כאן והמחר איננו ידוע. זו הזמנה להתיידד עם הזמניות שהיא כמו פעמון קטן שמצלצל ומזכיר את מהותנו.

״אני יודעת שזה נגמר ואני לא מצליחה להסכים לתת לו ללכת״

מושגים קשורים

אודות המחבר

תגובה אחת
  1. ודאות - What Really Is

    […] חזרה למילון החדשזמניות […]

השארת תגובה