במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

חשיבה היא סדר של מסקנות ועובדות, שהמצאנו ושכחנו שהמצאנו.

יצרנו את החשיבה כדי לראות את העולם דרכה, לגלות כמה מצומצם ודל עושה החשיבה את הפלא האינסופי שהוא אנחנו והבריאה כולה, ואז היינו אמורים להתעורר ולדעת, שהריקוד שלנו עם העולם לא קורה דרך חשיבה מובנית שיוצר השכל, ואם כן, אז רק במעט ובערבון מוגבל.

אם היינו זוכרים שהשכל החושב מוגבל עד מאד, שהוא אמור להיות מעין פרשן, לתת כותרות נילוות לדבר עצמו, היינו מסכימים לא להבין את מה שאנחנו לא אמורים להבין, משום שלא ניתן להבינו.

המסתורין עצמו, החכמה האמיתית, היופי האימננטי, האהבה עצמה – אינם ניתנים לפיענוח, הם אינם נתפסים על ידי מסקנות ואין תהליך מובנה שמאפשר לדעת אותן. ההכרה בכך מעלה מיד שובבות ותשוקה לשחק, מחוץ לקופסא. עכשיו אנחנו בחזרה על המגרש האמיתי. עכשיו נכנסנו לנהר.

המציאות שנוצרת היא של הקשבה פשוטה לחכמה של המסתורין, לתנועה שעולה ממנו ומניעה אותו.

השכל לא יחפש אז סדר מדומה או מוכתב מראש או מבחוץ. הוא יהפוך להיות מתאר ומוליך את החכמה המקורית. הגולמית. זו שבאמת.  

לצידה של ההקשבה הזו יהיו החיים התנסות. החשיבה תיצור תנאים ומצבים שדרכם נלמד את ההבדל בין מה שבאמת לבין הסיפור שסיפרה המחשבה. זוהי המשמעות של להיות ער. 

״אם אינך יודעת לאן ברצונך להגיע, כל שביל שתקחי הוא מצויין״ אמר חתול הצ׳סייר לאליס.