למידה

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו שלמידה היא צבירת ידע והסקת מסקנות ביחס לאמת. ביחס לאיך שהדברים בצורתם האובייקטיבית, המוחלטת, על פי האופן שבו התרגלנו להבין את המציאות. למידה באה מאמונה, שיש אפשרות לדעת איך הדברים הם באמת. יש אמת ויש שקר, נכון ולא נכון ולרב תצטרף לזה אמונה שיש טוב ויש רע.

התרגלנו שתפקידה של למידה הוא לפענח את העולם, כדי שנוכל לדעת איך לפעול בו, כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים וצריכים וכדי שנוכל למנוע את מה שאנחנו מפחדים ממנו.

אם לא, אומר המיינד, נהיה בסכנה, נכאב ויתייחסו אלינו כמפסידנים, בלתי אחראיים וחסרי תקווה.

הבנה זו של למידה מצרה את המבט רק לידוע ולמוכר והופכת אותו גם לכל מה שיוכל אי פעם להיות ידוע ומוכר. זוהי ראייה שמשטיחה את המציאות ורואה למידה ככלי לשליטה בעולם צפוי מראש. אין התחדשות. אין גילוי. אין טרנספורמציה ומסתורין. אין קסם.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

למידה היא לבקש מן המציאות, לבקש מן האדם האחר, להשפיע עלי עמוקות. לא לסנן. לא לבחור. לא לשקול. לומר כן מלא, לבקש מכל המיתרים שבי לנגן ומכל אחד לפרוט עליהם. לבקש לנשום לתוכי את כל הצלילים והמגעים, החכמה והיופי, האפשרות והעוצמה, הספק והפחד.

המציאות שנוצרת כשאני נותנת להכל להשפיע, להרטיט אותי ולבלבל את הסדרים שיצרתי וההסדרים שהסכמתי עליהם עם הסביבה, היא שהכל בי חוזר למצבו הטבעי – לאנרגיה חזקה של חיים ואהבה שנובעת ומפרה, שנעה ומתוודעת לעצמה. בלי צורה עדיין, במצבה הטהור, מבקשת הארגיה הזו לאהוב ולראות. זוהי למידה באמת.

אם המנזר לתרז – ״את בטח מסתכלת על הספרייה הגדולה וחושבת לעצמך, שזו תהייה משימה ניכרת לקרוא את כל הספרים שבה.״ ״לא,״ מחייכת תרז, ״אני מסתכלת על כל הספרים שממלאים את המדפים וחושבת לעצמי, שאני ברת מזל משום שאני יודעת, שאין שום צורך שאקרא אותם כשיש לי את אלוהים לדבר איתו ולשמוע את קולו״.