מבט חדש על שינוי

פידבק לופ של מידע ביקום

מה קורה כאשר אני מבקשת שינוי ושינוי והוא לא קורה?
איך לקבל את זה כשמשהו שאני מאד רוצה שישתנה לא משתנה?

״אין דבר כזה שאין שינוי. שום דבר אף פעם אינו נשאר אותו דבר. 
אם אני חושבת שזה אותו דבר סימן שאני מסתכל דרך העיניים של המיינד שלי.

הכל כל הזמן בתנועה, זה מרקם אחד חי ורוטט. אם לא אסתכל מהמיינד אראה דברים שלא רואים מהמיינד. אראה דברים על התנועה המסתורית שמדברת. על דברים שהופסקו, על דברים שהתחילו, על הבנות מסוימת שהתקבלו, על חלקיקים בגוף שלהם, איך הם זזים, על החלמה, כל מיני דברים.

ובשביל זה אני צריכה להיות לגמרי שקטה, וחפה מכל התניה.

אם יש בתוכי תמונה, צורה, צורך, פחד, אני לא אראה שינוי, כי אני משווה את מה שקורה לתמונה שיש לי של איך השינוי אמור להיראות (שימנע או יפתור את הצורך או הפחד שלי).

והדבר השני, שאנחנו ממש שוכחים, הוא שכשאני אתן לכל הדבר הזה שאמרתי עכשיו לקרות לי, העולם לא יהיה אותו דבר, כי אני חלק מהמרקם הזה.

אני אחד עם הכל. לכן, כשקורה לי משהו – כל המרקם משתנה .

ואז, אם אני לא רואה שינוי, לשאול את עצמי – באיזה מבט אני מסתכלת שלא נותן לי לראות את השינוי, את התנועה, את היופי שמתגלה?״

מתוך שיחה של רות בר שלו עם משתתפת בקבוצת מאמנות (13 אוקטובר 2020).

____________________________________________________


אנרגיה היא תמיד בתנועה, אף פעם לא סטטית.

לכן, כל דבר שנראה לנו קבוע ובלתי משתנה, זהו הרגל שחוזר על עצמו מכורח החזרתיות  והעדר תשומת לב לאפשרויות נוספות. זה כמו שדה חרוש, המים ינועו לעבר התלמים. יש סינפסות במוח שמחווטות יחדיו, נתיבים שגורים.

יחד עם זאת, זאת טעות לחשוב ששינוי לא קורה. אפילו אם זו רק אני שמשתנה, העולם כולו משתנה. 

את האמירה הזו אפשר לראות גם דרך המודל המדעי של  נאסים הארמיין, במה שהוא קורא ״פידבק של המידע״ ביקום.

על פי המודל שלו, היקום כולו הוא ישות פרקטלית חיה (המילה פרקטל מתארת התארגנות של מבנה זהה בקני מידה שונים, אחד בתוך השני, לשני הכיוונים -פנימה-החוצה, ולאינסוף).

 

המודל שלו מתאר איך כל ה״דברים״ ביקום שלובים ומוטמעים האחד בתוך השני, לאינסוף.  כלומר מהקטן ביותר (הנגלה אל האדם), מה שאנחנו מכנים ״קוואנטי״, אל היקום כולו. מערכת אחת חיה, נושמת. 

לקריאה נוספת על תורת היקום המחובר, אפשר לקרוא כאן.

מה שחשוב לענייננו היא ההבנה, שה״דברים״ שהם למעשה חורים שחורים – בכל קני המידה: מגלקסיות, דרך התא הביולוגי, אל האטום- מתקשרים ביניהם בהחלפת מידע רציפה ובלתי פוסקת.

כל פרקטל, מיידע את הפרקטלים המחוברים אליו – וכיוון שהכל מחובר להכל – מה שקורה הוא מכניקה של נשימה – שאיפה של מידע, עיבודו בתוך הפרקטל הספציפי – ונשיפה של המידע המשוקלל החוצה.

מערכת חיה אחת נושמת.

כל אחד, גדול, קטן, חיוני או זניח (אין באמת דבר כזה) משפיע על המכלול.

כשאנחנו מתאמנים, ורואים את ההבדל בין המחשבה שלנו לאמת, האור שמשתחרר בנו, נהיה זמין לכל.

אי אפשר ששינוי לא יקרה.
אנחנו לא בהכרח נראה אותו.
אבל הוא משפיע, בדרכים נסתרות.

מקור תמונה ומידע: נאסים הארמיין

Nassim Haramein הוא פיזיקאי ומדען מהפכני ופורץ דרך. במחקרים שלו הוא מאחד את הפיזיקה הקוונטית והפזיקיה של ״הדברים הגדולים״, דרך הבנה עמוקה של אחדות אמיתית ביקום, ומכאן, גם שהכל מחובר. יש לא מעט חוקרים ואנשי מדע שרואים בו מבשר של פרדיגמה מדעית חדשה ומוקירים את עבודתו. ויחד עם זאת, הרבה מדענים מתוך הממסד האקדמי מכפישים ומתעלמים מעבודותיו בשיטתיות, בעיקר בשל העבודה שאין לו השכלה אקדמית מאוינברסיטה מוכרת. ממצאים מקבילים לשלו מתקבלים יותר ויותר, עם הזמן, לתוך הנרטיב המדעי הנוכחי.
עוד על עבודתו באתר שלו. ולמידע בעברית כאן.

אודות המחבר

השארת תגובה