במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

סבל הוא כלי להתעוררות, הוא סמן. כשאני סובלת סימן שעליי לבחון מחדש את הקיים, את המחשבות שלי, את התנועה שלי ואת המרחב שלי. הסבל בא להראות לי, שאני נמצאת בהתנגדות לקיים, שאני לא מדויקת ולא קשובה לחיים. שהגיע זמן לשינוי ואולי לא שמתי לב, כי אני שוב ושוב מסרבת. כך הופך כאב לסבל. אולי התרגלתי למשהו קיים שלא משרת אותי עוד, אולי אני מתרפקת על העבר, אולי גדלתי והגיע זמן לעידן חדש. 

במציאות כזו יהיה לי טבעי יותר לתת למה שנגמר להסתיים ולמה שהגיע זמנו לקרות. אז אברך על המתרחש ואהיה פנויה להמשיך לשלב הבא בדרך, להשתנות שלי ושל החיים לגדילה וצמיחה.

“מצער מאד, אבל הסבל הוא כמעט המבקע המהימן היחיד של תרדמת הנשמה. ישנה שמועה עתיקת יומין שגם האהבה עושה זאת.” סול בלו – מתוך הספר “הנדרסון מלך הגשם”