פשטות

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

לרוב נחשוב שפשטות משמעה לראות את המוכר והמובן ולא לחפש מעבר. לפעמים משמעותה של פשטות הינה גם לא לבקש מחוץ למה שכבר ניתן לי או שאני מאמין שאפשרי. משמעות נוספת של פשטות הינה לא להעמיד את האחר במצב, בו הוא ישמע קולות שונים ולפעמים מסובכים ולא ידע איך להיות, מה לעשות וכיצד להתמודד.

במציאות שבה פשטות היא כלי המאפשר לנו לעמוד בפני חוסר וודאות ותנועות לא מוכרות של ידע, הגשמה וכמיהה, לעולם לא נבקש את החדש ואולי אפילו נמנע ממנו ונלחם בו כשיבוא ויבקש להיות חלק מחיינו.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

פשטות בהבנה החדשה, עולה מן הידיעה שהכל נמצא בתנועה של חיים ואהבה ובכל פעם שניענה ל-עכשיו ונסכים ל-הווה, תגבר החיות ותפרח.

פשטות היא הידיעה, שמורכבות וסיבוך מגיעים מן השכל המפרש, שמצייר תמונות עמוסות פרטים ותנאים. פשטות היא הידיעה, שהגשם יודע את דרכו לאורך הסלעים ובתוך נקיקים, משום שהוא פשוט, ולכן חכמתו יציבה ואיננה טועה, משום שהיא נעה עם המציאות כפי שהיא. פשטות היא להיות גשם. בתוך כל המורכבות, בקרבו של העומס המכריע, מחכה הפשטות שנשים אליה לב. היא תמיד שם.

במציאות כזו, נדע שכל פעם כשהסתבכנו – זה סימן שהתבלבלנו.

אז יופי, נעצור, ניקח נשימה, נרגיש את הרצון, הצורך או הפחד שלנו, ניתן לחיכוך, לתנאים ולמחירים להפחיד או לבלבל, נתבונן בסיפור שהופך הכל למסובך כל כך, נבקש את הפשטות וניתן לחכמת התנועה של החיים לפשט את העניין.

”מה שנשאר אירע שכל התנאים והסיפורים נגמרו והאבק שקע.”