צדק

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

רבים מאיתנו התרגלנו לחשוב שצדק הוא סדר בלתי ניתן לערעור, חוקיות שלא שואלים לגביה שאלות, שהיא גבוהה מחיי היומיום ומחייבת. הצדק מבטיח את בטחוני, יגן עלי מרע ויצור אנשים שמבקשים צדק או לפחות יעצור את אלה המבקשים לעשות עוולה.

צדק הוא מנגנון הכרחי בחברה של אנשים שהם תאבי בצע, חמדנים ולא רואים את האחר. לכן צדק שמופר הוא הסכנה הגדולה ביותר ללכידותה של חברה וליכולתה לכפות משמעת ולרסן את האדם, שבבסיסו הוא פרא מסוכן.

המציאות שתפיסת צדק כזו יוצרת, מנוהלת על ידי פחד מכל חדש והתערערות, כי זו תוביל לתוהו ובוהו ולכוחנות שלוחת רסן. המציאות שתפיסת צדק כזו יוצרת, היא של מאבק מתמשך על הזכות לקבוע מהו צדק, של מאבק במי שמאתגר או מעיז להטיל ספק בתפיסת הסדר המקובלת, של קיבעון על מה שידענו פעם וחוסר נכונות לתת למה שהגיע זמנו להסתיים ללכת כדי לגעת בחדש.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

צדק הוא ביטוי של דיוק שעולה ומראה את עצמו. צדק איננו מאזניים שמודדות ומעמידות במבחן שסופו עונש או שכר. הוא איננו כללים קפואים שתפקידם למנוע פירוק אלא הוא יציאה מאיזון והקשבה רכה וצנועה, לסדר חדש, לאיזון חדש, שמתאים למי שאנחנו היום ולנקודת מבטנו ההולכת ומשתנה.

במציאות כזו, כשנבקש צדק, נתבקש להתבונן על המציאות כפי שהיא, כי נדע ששינוי ותנועה הם טבע הדברים. איזון יציב הוא איזון שמגיע מן ההכרה שבכל רגע נתון, מערך הדברים מבקש מרכז כובד חדש, תנועה חדשה, הבנות חדשות וריקוד שלא היה קודם. כך נוכל לאפשר שינויים שבא זמנם במקום להתקיים בתוך הסדרים שנקבעו בזמן מציאות שכבר איננה.