אהבה

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה.  המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאולאם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

רובנו למדנו אהבה כהדדיות. למדנו שזו תנועה של תשומת לב עמוקה זה לזה והשתאות מן היופי של האהוב. במידה רבה אנחנו מאמינים שזהו המפגש שלו חיכינו, כדי שישלים, ישמור, יספק, יפתח ויאפשר לנו לדעת שאנחנו אהובים, אולי לתמיד, בדיוק כמו שאנחנו. למדנו שאהבה מאפשרת לנו לסמוך. לסמוך באמת.

תפיסה כזו מבלבלת בין אהבה לצורך.

המציאות שנוצרת היא, שאנחנו משתמשים במישהו כדי להרגיש ביטחון, כבוד, אמון, אינטמיות ועוד. ואז, כשמישהו ״לא מספק את הסחורה״ אנחנו מסיקים שאנחנו לא צריכים או לא אוהבים אותו יותר. 

במבט מתוך מה שבאמת, מתוך המיסתורין והידיעה שכולנו והכל – אחד:

אהבה היא מפגש שנותן לי לראות ולדעת את הטבע האמיתי שלי. את מה שאני באמת. היא המפגש עם אחר שפורט על הרבה מיתרים בתוכי.

הוא מזמין אותי, בעצם מי שהוא, כפי שהוא עכשיו, להתעורר אל ניגונים שלא הכרתי שהם אני.

לפעמים הם יהיו מוזרים.

לפעמים יאתגרו את האמונות הבסיסיות ביותר שלי (כמו הדדיות, צדק, אחריות, התמסרות).

לפעמים הניגונים האלה בכלל ישמעו כזיופים

ולפעמים הם יפחידו ויכאיבו נורא.

לפעמים הם ירגשו את נפשי וליבי, את כל מאודי

ולפעמים הם יעוררו בי שמחה, שלא אדע שהגוף יכול לשאת.

המציאות שנוצרת כשאני מקבלת את זה שאהבה היא לא דבר שבא והולך או משהו שאפשר לקבל או לאבד, אלא אהבה הטבע שלי ושל הכל, היא של שקט ובקשה להתקרב ולהיות מושפעת, להיסחף ולהתערער, לאהוב ולומר כן לחיים.

כל תנועה, כל מעשה, בא מן השלם וחוזר אליו. אין משהו אחר באמת.

אודות המחבר

2 תגובות
  1. התחשבות - What Really Is

    […] למילון החדשאהבה, […]

  2. חזק - What Really Is

    […] חזרה למילון החדשאהבה […]

השארת תגובה