אחריות

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו לומר – ״אני נושאת באחריות״. לפעמים זה יכול להרגיש שעול העולם על כתפיי. כובד.

אם אני האחראית זה אומר שאני צריכה לדעת יותר טוב מאחרים. קורה גם שאני מרגישה שאם יש לי אחריות – יש לי ערך. אם משהו באחריותי לא התבצע כשורה אני אחראית לכישלון וסיכוי טוב שארגיש אשמה. כמו כן, אם הוא התבצע כשורה, אני חשה גאווה ומגיע לי הקרדיט.

המציאות שנוצרת היא שאני מפחדת להיות נוכחת במאה אחוז, כי אני מפחדת ממה שיקרה אם אכשל או אתרשל ויאשימו אותי. אני גם עלולה לפחד לפחד ממה שיקרה אם אצליח ואז ארגיש מוצלחת. אולי יחשבו שאני שחצנית, או יהירה, אולי ידרשו ממני משהו אפילו מאתגר יותר ועד אצטרך לעמוד בציפיות. מרב לחץ ואחריות, סיכוי טוב שאעדיף להישאר בקטן. אולי לפעמים ממש להעלים את עצמי. זה נכון שאחריות יכולה לעורר בי מוטיבציה ולגרום לי לעשות דברים נפלאים ויוצאי דופן, אך כשהצלחתי או כישלוני עומדים כתנאי לאושר או תחושת מימוש – פחד הוא שנושב במפרשיי.

*לקריאה נוספת קראו בספר – התניה – דינמיקה של החמצה

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

התנהגות אחראית מתחילה בהכרה בכך, שמה שאני רואה כמציאות, מושפע עמוקות על ידי השכל והתבניות שלפיהן הוא תופס את העולם. ההכרה הזו, שהראייה שלי מוטיית וחלקית, תאפשר לי לשים לב למה שנמצא שם, ״לפני״ או ״מתחת״ להשפעה של השכל. ההכרה בכך שהתיווך הזה פועל כמו מסננת או מינסרה, מפנה את תשומת הלב שלי ל״אדם המסתכל״, אלי, כפי שאני באמת.

המציאות שנוצרת: כשיש לנו את היכולת להסתכל על עצמנו ולהבדיל הדמות שהתרגלנו לחשוב שאנחנו לעומת מה שאנחנו באמת (אנרגית חיים / אור / נשמה / תנועה ועוד), אנחנו יכולים לפעול ממקום אחר, מתוך מה שבאמת ולא רק מתוך השכל. כמה אפשרויות יפתחו בפנינו, אם נלמד להיות אחד עם הסיטואציה ולא ננסה לשלוט בה? כך נוכל לפעול לא מתוך הצרכים והפחדים שלנו, אלא מתוך מה שמתבקש מאיתנו, כשאנחנו נוכחים באמת.

“אחד מיסודות התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החופשית של האדם” הרב קוק