בשבילי

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלתי לחשוב שבשבילי, משמעו שיש אני ויש שלי, ויש אחר ויש שלו. משמעו שאת שלי יכולים לקחת ואת שלו אסור לי לקחת. משמעו שמה שבשבילי, לטובתי ולמען בטחוני, לא בטוח שיביא לו ברכה, לא ברור שלא יפגע.

בשבילי משמעו – הכל נחשב, נעשה או רצוי בהשוואה ל-, בקשר ל-, עבור, כדי שיהיה לי.

הכל עקר, יבש ומיובש ודהוי אלא אם אני הטמעתי בו משמעות. קשה אפילו לזכור מתי זה לא היה כזה וזה כואב, וברור וחד.

במציאות שכזו, מיד עולים דריכות ופחד מהאפשרות שמה ששלי ילקח לי ומה שבשבילי יופר או יופרע. זה קרה ואנחנו יודעים שדברים כאלה יקרו. האחר הופך להיות סכנה פוטנציאלית או אמצעי להשגת עוד ממה שבשבילי. לכן אני גם לא יכולה להרשות לעצמי, לעשות משהו בשבילו, כי הלחץ עולה שיגמר לי מה ששלי.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

מה שנמצא בחיי, מה שקורה עכשיו, הוא מה שאני מתבקשת לפגוש ולעשות, גם אם זה לא מתאים לי, גם אם לא הייתי בוחרת בו, גם אם אינני בטוחה שאצליח או שבכלל קורצתי מהחומר הנכון.

בשבילי מה שכאן – הוא שער.

בשבילי מה שכאן הוא הזמנה לראות טוב יותר את החכמה האמיתית שמדברת אלי מתוך המציאות.

בשבילי מה שקורה קורה, כדי שאתפכח מסיפורים ובילבולים שגרו בי במשך שנים ועיוורו והסיטו אותי מלראות את הדברים כפי שהם באמת ולא דרך המחשבות וההגיון שהשכל יוצר.

במציאות כזו במקום להתווכח, להתאמץ, להשיג ולמנוע, אני נכנעת ומתמסרת למה שכאן, נמסה לתוך מה שכאן, עם מי שכאן, ואז, מתוך העדר הויכוח, אני יכולה להקשיב לשקט שמדבר, לחכמה שמראה את עצמה רק לאלה שמבקשים ברוך.

״פתאם נראה לי, שאין שום דבר שאני עושה או רוצה או חושבת, למעט כשאני רוקדת, שהוא שלי, עבורי או בשבילי״