דרך

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

המחשבה על ״דרך״ באה פעמים רבות מתוך המחשבה שהעולם מורכב וחסר וודאות ולכן גם מפחיד ומסוכן. לכן אני צריכה לדעת מהי הדרך או למצוא לעצמי אחת כדי שאוכל לחיות בעולם כפי שהוא, כדי שאדע כיצד להתמודד עם בעיות, להחליט לאן אני הולכת על מנת שתהיה לי מטרה וכיוון ברורים.

מכאן, הימצאות “דרך” גורמת לי לתחושת ודאות וביטחון ונותנת לי תחושת משמעות והגשמה בחיים והיא הופכת להיות חלק מבניית הזהות שלי.

המציאות שנוצרת היא, שאם וכאשר אני לא יודעת מהם הדרך והכיוון שלי בחיים, אני מאמינה שלא אוכל להגשים את עצמי, לא אתקדם, לא אשיג דברים ואשאר עם הרגשה של תקיעות וחוסר כנראה לנצח.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

כל רגע מראה לי את הרגע הבא. תנועת החיים מתהווה שוב ושוב באין סופיות. כל מחשבה יוצרת תנועה ואנרגיה בעולם ומקבלת צורה וביטוי דרכי.
חוסר הוודאות הופך להיות ידיעה אמיתית, שאני נביעה מתמדת של חיים ויצירה just by being. מעצם היותי או מעצם קיומי.

המציאות שנוצרת, מביאה איתה חופש, כשאני מבינה שלא יכול להיות שאני תקועה גם כשאינני יודעת מה הכיוון כי התנועה הבאה תמיד תראה את עצמה.

אני חייה בביטחון ובפשטות בעולם כי אני רואה שכל רגע מתהווה מחדש, שהדברים נמצאים בתנועה תמידית ושאני לא צריכה להיאחז בכיוון בעל משמעות כי כל צעד שאקח מלא בעצמו במשמעות ושלמות.

אני לא צריכה לבחור בדרך מסוימת על מנת להימנע מכאב כי אני רואה שמכל דבר שמגיע לחיי או מסתיים בחיי אני מתגלה לעצמי ולעולם ומתחייה אל הצעד הבא.

“אם תוכל להסתכן באיבוד דרכך במשך היום, אפשר שיזדמנו לך סיכויים לקשר עם מעמקיך”.