הכרת הטוב

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו שהכרת הטוב או להכיר בטוב היא למצוא את הטוב גם ברע, לראות את החיובי גם בשלילי, למצוא את״חצי הכוס המלאה״. התרגלנו גם לחשוב שכאשר המציאות מתאימה למה שקיווינו, למה שחשקנו בו, לרצוי, לתמונת הטוב שהאדם או החברה מאמינים בהם- אלה התנאים בהם נוכל להכיר בטוב…

כך או כך, הכרת הטוב היא הביטוי של הסיפוק שמקבלים הצרכים וההרגעה שמקבלים הפחדים שלנו.

המציאות שנוצרת היא של חיים המבוססים על עליות וירידות, תנועה מאומללות לאושר, מפחד לתחושת ביטחון. הכרה בטוב תתרחש לפעמים בגלוי ולפעמים נצטרך ״לדוג אותה״ כשהיא נסתרת מן העין. מכיוון שהחיים לא מספקים מענה מתמיד לכל מה שהמיינד שלנו רוצה, לכל הצרכים והפחדים, ההרגלים והרצונות – תנודתיות זו תנהל את היומיום שלנו והכל יהיה ארעי, מתיש ומאד מאד שברירי.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

הכרת הטוב הינה ההבנה, שכאשר אנחנו נעים עם החיים, מחבקים אותם בשתי ידיים ומבקשים לראות את האמת – חכמה ויופי בלתי ניתנים לתיאור יתגלו בפנינו. ההכרה שלנו בהם הופכים אותם לאנרגיה שאנחנו חיים.
כאשר אנחנו שמים לב לכך, דבר מה גדל ומתרחב בחיינו…
זו איננה שאיפה אלא עובדה.
שווה לבדוק.

להכרת הטוב שלושה מימדים ונרצה לטעת את רגלינו בהם, משום שזהו המקום המחייה:

מימד אחד הוא ההבנה, שעצם הכרת הטוב מרחיבה את הברכה ביומיום בכך, שכאשר אנחנו מסבים את תשומת ליבנו לשפע, לתנועה של האור, היופי והחכמה, הם תופסים חלק נכבד יותר מחיינו. אנחנו רואים אותם יותר ופועלים לאורם בחלקים גדולים יותר של היום.

המימד השני שמתעורר ועולה כאשר ישנה הכרת הטוב, הוא הזיכרון שאנחנו בעצמנו אור. ההיזכרות הזו מעלה בנו את השקט והשמחה, האהבה והידיעה של מלאות ושלם, ובכך אנחנו ממגנטים מן העולם את אלה בדיוק. כאשר אנחנו נמצאים ליד אדם שמח ושופע, ידיעת השפע שבתוכנו והשמחה הטבעית שלנו מתעוררים.

המימד השלישי של הברכה שמביאה איתה הכרת הטוב, הוא העובדה שכדי להכיר בטוב בכל רגע, עלינו להניח למחשבות ולתסריטים שבנינו בכוחות עצמנו ולראות את הטוב, המברך והמחייה הנמצא בכל מצב ובכל אחד. אם נמשיך להחזיק בהגדרות ובאמונות שלנו לגבי מה זה טוב ומחייה, לא נוכל לראות אותם בכל רגע ובכל אדם, משום שהגדרות אלה הן אנושיות ומכאן מוגבלות מעצם טבען. הן אומרות מה כן ומה לא על בסיס דעה ודעה אינה האמת אלא סיפור עליה, שמספרים השכל ותבניותיו. הטוב האמיתי הוא מסתורי ואיננו חלקי או כזה המתקיים רק במקומות מסויימים. הוא חובק כל. הוא בכל והכל בו.

המציאות שנוצרת היא של נוכחות פשוטה ומלאה. כל כולי כאן. כדי לראות את הטוב הזה, האחד, האור אינסוף, נצטרך לצלול או לטבול בתוך ההוויה עצמה ולהפסיק לנסות ליצור אחת בעצמנו.