התמכרות

במובן הישן:

התמכרות היא צורך שאינני שולט בו, דבר מה שאני חייב שיהיה לי או חייב לעשות כדי לספק צורך ולהרגיע פחד. התמכרות היא צורך שאינני שולט בו, דבר מה שאני חייב שיהיה לי או חייב לעשות כדי לספק צורך ולהרגיע פחד. התמכרות היא תחושת מצוקה חזקה, שנגרמת מן המחשבה שמשהו לא מספיק או שאני חסרה ופגיעה ואין לי את הכוחות להתמודד עם מה שהמציאות מביאה או שהמציאות אינה מעניינת, מעוררת, ואני רוצה לחיות אותה ״יותר״. מכאן רק סיפוק הצורך שלי מאפשר לי להימנע ממדרון חלקלק לתהום או מחיים אפרוריים.

המציאות שנוצרת מתוך ראיה זו היא שהתמכרות זו בעיה שצריך לפתור ולכן היא מטופלת על ידי הפעלת סוגי כוח שונים- איסורים, מניעות או ההתניות. בפועל, הגמילה מהתמכרות נדירה ויש לה מחירים ותסמינים נלווים משום שגם היא (הגמילה) מאמינה בכך שאני חייבת שמשהו יקרה בשביל שאתקיים כאדם בעל עוצמה. כלומר- אדם מכור הוא אדם חלש, בעייתי, לא שלם. 

 

במובן החדש והמתחדש:

המחשבה אני חייבת ולא יכולה בלי תופסת את שדה הראייה כולו, פועמת בתוכנו בעוצמה מתגברת והולכת משום שאנחנו מאמינים בה ושוכחים את האמת – שהאנרגיה השלמה של החיים והאהבה שאנחנו, נמצאת במלואה כל הזמן ואין דבר שיכול להפסיק או לגרוע מזה, גם אם היינו רוצים. אנחנו לא יכולים להיות חסרים ולא זקוקים לדבר כדי למלא אותנו.

המציאות שנוצרת כשאני חיה מתוך ידיעה זו היא של חגיגת כל אותם דברים שהייתי נוהגת להתמכר אליהם – מכיוון שאני יודעת שאינני צריכה אותם, אני פנויה להנות מהם. אני חווה אותם, חוקרת, מתערבבת ומתחייה מהם במקום לצרוך אותם, להשתמש בהם ואז לנטור להם ולעצמי על שאני נזקקת או בעייתית. 

“אני חייבת”

מושגים קשורים

אודות המחבר

השארת תגובה