התעוררות

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו שלהתעורר משמעו להקיץ ממצב של שינה (אמיתית או מאטפורית), ממצב של כהות חושים, של הימנעות או הכחשה ולחזור למציאות. יציאה ממצב של מנוחה ואי יעילות למצב של תפקוד המספק ערך מוסף.

במציאות התופסת התעוררות ככזו, נדרש מאמץ וויתור כדי לעבור ממצב לא רצוי או לא יעיל למצב רצוי, מוערך ומבוקש.

המאמץ נעשה למרות הכוח המושך להמשיך ולהירדם וכבר יש אנרגיה של מלחמה, גם אם זו מלחמה עצמית. המאמץ ינצח את העצלנות, האור ינצח את החושך והנכון את הלא נכון.

שוב אני בצדדים ומכאן בהפרדה ומכאן בקושי וחיכוך.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

גם כאן התעוררות משמעותה להקיץ ממצב של שינה, אבל זוהי איננה שינה שמכהה חושים אלא זו שיוצרת אשליה, סיפור במקום מגע ישיר עם האמת, עם החיים.

לכן התעוררות אינה יכולה להתרכז בתוכן המחשבות ולהחליף מחשבה אחת באחרת – אלא מראש לדעת שמחשבה היא אשליה – חיובית או שלילית, ומכאן להתעורר.

במציאות כזו התעוררות חייבת להפגיש אותי כל הזמן עם מה שבאמת כאן ועכשיו, עם האדם שאני מולו, עם המצב שאני נמצאת בו, עם הידע, החכמה והיופי שנובעים ממה שאיננו מתווך על ידי השכל ויכולתו החלקית ולעיתים המעוותת לראות את הדברים כפי שהם.

אם אני לא מוצאת אותם, אבדוק שוב, אולי התבלבלתי וצללתי למחשבות. ואם עדיין איני מוצאת אותם, אשתוק, ואסכים להרגיש את הכאב, הייאוש וחוסר האונים שבוודאי ארגיש.

ומשם, בדיוק מאיפה שאני, בלי מאמץ, אראה, אקשיב ואנוע מתוך התנועה הטבעית כפי שהיא באותו הרגע. כמו לגלות שאני יכולה לנשום מתחת למים. זה לעבור מימד.