התעוררות

במובן הישן:

להתעורר משמעו להקיץ ממצב של שינה, של כהות חושים, של הימנעות או הכחשה ולחזור למציאות. יציאה ממצב של מנוחה ואי יעילות למצב של תפקוד המספק ערך מוסף.

במציאות התופסת התעוררות ככזו, נדרש מאמץ וויתור כדי לעבור ממצב לא רצוי או לא יעיל למצב רצוי, מוערך ומבוקש. המאמץ נעשה למרות הכוח המושך להמשיך ולהירדם וכבר יש אנרגיה של מלחמה, גם אם זו מלחמה עצמית. המאמץ ינצח את העצלנות, האור ינצח את החושך ונכון את הלא נכון. שוב אני בצדדים ומכאן בהפרדה ומכאן במאמץ וחיכוך. 

 

במובן החדש והמתחדש:

גם במובן החדש התעוררות משמעותה להקיץ ממצב של שינה, אבל זוהי איננה שינה שמכהה חושים אלא זו שיוצרת אשליה, סיפור במקום מגע ישיר עם האמת, עם החיים. לכן התעוררות אינה יכולה להתרכז בתוכן המחשבות ולהחליף מחשבה אחת באחרת – אלא מראש לדעת שמחשבה היא אשליה – חיובית או שלילית, ומכאן להתעורר. 

במציאות כזו התעוררות חייבת להפגיש אותי כל הזמן עם מה שבאמת כאן, עם האדם שאני מולו, עם המצב שאני נמצאת בו, עם הידע, החכמה והיופי שנובעים עם מה שאיננו מתווך על ידי השכל ויכולתו החלקית ולעיתים המעוותת לראות את הדברים כפי שהם. אם אני לא מוצאת אותם, אבדוק שוב אם אולי התבלבלתי וצללתי למחשבות ואם עדיין איני מוצאת אותם, אשתוק, ואסכים להרגיש את הכאב, הייאוש וחוסר האונים שבוודאי ארגיש. ומשם, בדיוק מאיפה שאני, בלי מאמץ, אראה, אקשיב ואנוע מתוך התנועה הטבעית כפי שהיא באותו הרגע. כמו לגלות שאני יכולה לנשום מתחת למים. זה לעבור מימד.

 

“מנורת הגוף היא העין. לפיכך אם עינך טובה כל גופך יאור. אך אם עינך רעה כל גופך יחשך; ואם יחשך האור אשר בקרבך, מה רב החשך!” – מתיו ו׳ פסוק 22

מושגים קשורים

אודות המחבר

השארת תגובה