ודאות

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהותאנרגיה המילה לעולם איננה הדבר עצמומהו הדבר עצמושאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לאהיא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכלאז מה היאמה מהותה מתוך המיסתוריןמתוך הטבעמתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחדהכל תנועה ואני חלק מזהמכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכלכי הוא לא יכול להבין אותהזה בסדרתנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכןזה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלתי שודאות היא תחושה שאני שואפת אליה כדי להרגיש ביטחון בעולם.

וודאות נותנת לי תחושה שאני שולטת על חיי, שאני מבינה ויודעת דברים ולכן גם יכולה לתכנן את שבילי חיי.

היא יוצרת אצלי שקט פנימי, שמתבסס על האמונה שאני יכולה לסמוך על עצמי, שאני יודעת מה טוב עבורי ומה לא. היא נותנת לי תחושה שאני צועדת בכיוון הנכון, שאני רואה עתיד, שאני צודקת וצדקתי בבחירות שלי.

אם אני יודעת זה אומר שאני חזקה, שאני במידת מה של שליטה ושאני מתקדמת בכיוון הנכון.

לכן אבקש וודאות מבני הזוג שלי, ממקום העבודה, מחברים ואמנע מקשרים וסיטואציות בהן הוודאות רופפת.

 

המציאות שנוצרת היא של צורך ותלות בהבנה וביכולת לחזות ולצפות. השכל, מבועת ומבוהל משום שאינו יכול לתת תשובה אמיתית משום שאין לנו באמת גישה למה שיהיה, מחבר חלקיקי אמת וממציא סיפור, תחזית, הגיון. ואנחנו, מתוך האמונה המוטעית לחלוטין, שעלינו להבין כדי לא ללכת לאבדון או לכאוב כאב בלתי נסבל ולהיות חסרי אונים- מאמינים לסיפור. 

אנחנו חיים נגד התנועה הטבעית, נגד האמת (אין באמת וודאות), נתקלים וכואבים אך אנחנו אומרים לעצמנו שאין ברירה כי לחיות בחוסר ודאות בכלל לא בא בחשבון. 

הכאב כפול.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכל אחד בתנועה:

 

כשאני זוכרת את טבעי השלם, זוהי הוודאות היחידה עליה אני יכולה לנוח ולהרפות. אז אני זוכרת שכל רגע הוא נכון, גם אם הוא כואב, שכל רגע הוא עולם ומלואו, גם אם לא קורה מה שכל כך רציתי, כל רגע הוא הזדמנות לראות ולאהוב, גם אם עכשיו אני שונאת, וכל תנועה מולידה את התנועה הבאה. זוהי ידיעה. זהו הטבע.

 

המציאות שנוצרת היא שאיני צריכה לחפש שבילים יותר, איני צריכה הבטחות או חתימות והסכמים. אז אני מתמסרת לכוח החיים הפועם בי, אני רואה את השקט בתוכי ואת היותי שִׂמְחָה שאינה תלויה בדבר. גם כשאני עצובה. 

 

”אין הגעה אף פעם. רק רצף של התהוות”

לקריאה נוספת

וובינרים ומפגשים

מפגשים וובינרים מפגשי שישי בבוקר – לייב בפייסבוק בכל שישי 10:00 בבוקר נעלה ללייב בפייסבוק בו נחקור, נתבונן ונחקור נושא אחר דרך עייני מה שבאמת

Read More »

אודות המחבר

2 תגובות
  1. אהבה - What Really Is

    […] חזרה למילון החדשבדידות, התחשבות, ודאות […]

  2. הפרדה - What Really Is

    […] חזרה למילון החדשודאות  […]

השארת תגובה