חופש

במובן הישן:

מצב אליו אני שואפת, כדי שאוכל להיות איפה שאני רוצה, לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. רק כך, אני מאמינה, אני יכולה להיות מאושרת. הבנה זו של חופש אומרת גם, שישנם אנשים ומצבים שיכולים לקחת ממני את החופש שלי, לא לאפשר לי להיות מי ואיך שאני רוצה, ובזה להחשיך את חיי ולכלוא אותי. לכן החיים הופכים להיות מסוכנים, דורשים התמודדות ומעלים חשדנות הכרחית.

למשל, חופש הוא זמן שאני צריכה לפנות לו מקום מתוך חיי העסוקים והעמוסים. חופש הוא זמן שאני מחכה לו כדי לנוח, להרפות, להנות, להתחבר לעצמי. חופש הוא ההפך משגרה, הוא יציאה מהשגרה. זה זמן בו אני מחדשת אנרגיות, ממלאת מצברים. רק כשאני בחופש אני מרשה לעצמי לזרום, להיפתח, להכיר דברים בעצמי ובחיים שאני לא מעיזה ביום יום. בעולם הישן רוב הזמן אני כמהה לחופש. 

המציאות שנוצרת היא שכל זמן שאני ״לא בחופש״ אני רק כמהה לחופש. בעצם, רב הזמן אני בתחושה כלואה ומוגבלת וקשה לי לראות ולהנות מיופיים של החיים.

 

במובן החדש והמתחדש:

חופש מתגלה כהוויה. כהוויה שהיא אני. כשאני מפסיקה להאמין שיש זמן לעבודה וזמן לחופש ,שיש זמן שאני חייבת וזמן שלא. כשאני רואה את המחשבה שאני חייבת וצריכה דברים בעולם כדי להיות מסופקת ושלמה ולא מאמינה לה יותר נעלמים התנאים. 

במציאות כזו אז אני נוכחת יותר בזמן הווה, רגע מוליד את הרגע הבא, תנועה יוצרת תנועה, פעולה נובעת מעצמה ללא מאמץ. אני מחוברת להוויה שלי תמיד, לא נפרדת מתנועת החיים, לא מוגבלת ע”י עולם הפחד והמחשבה. אז כל רגע הוא חופש, וגם אם אני צריכה הפסקה, אז אני עושה אותה מתוך התנועה. אני לא צריכה זמן מיוחד להיפתח ולזרום, כי תנועת החיים ואני הם אחד. קיום אחד ללא סוף או התחלה, לא מוגבל ולעולם שלם.

“חופשיה..
ומכול הבגדים שמדדתי בחיי
האמת העירומה והפשוטה
החמיאה לי יותר מכול
ולא חיפשתי בחוץ דבר”.

חלי ראובן.

אודות המחבר

השארת תגובה