ילדים
*אופי המילון והמלצת קריאה:
מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.
לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.
התרגלתי לחשוב שילד הוא מישהו שאני צריכה לנתב, ללמד ולחנך, משום שהוא בא לעולם חסר כל, תמים, לא יודע ופגיע.
פעמים רבות נהוג לחשוב שילדים הם המשכיות שלי, ואני צריכה לראות את הדברים בחומר, בהוכחה נראית לעין ונתפסת על ידי החושים, כדי לדעת שיש לי המשכיות.
אנחנו היודעים, המלמדים, המגינים והבעלים.
כמו כן, הנשיות שלנו, על פי המחשבה הישנה, יכולה לבוא לביטוי רק דרך אימהות.
המציאות שנוצרת היא של החפצה – ילד הופך מחוויה פלאית לרעיון, לדבר, לאמצעי.
אני שוכחת את החכמה שהיא אני ואז מרגישה אשמה – האם אני יודעת לעשות את הדבר הנכון?
אני מחפשת נואשות אחרי אישורים, מבטלת את האינטואיציה ורואה בכך מעשה אחראי כי ״מה אני יודעת??״
ילדים הופכים להיות מתנועה פשוטה של חיים לנטל מפחיד, כי יש בו אחריות שלא ניתן לשאת בה.
וכן מגיעה יהירות כלפי מבוגרים שאינם הורים, שנובעת מן המחשבה שלי כהורה ״יש״ ולך ״אין״, וזה מתבטא גם כלפי הילד כי אני ״הורה״ אז אני יודע ואתה ״ילד״ אז אתה לא. כולם דברים בעולם הדברים.
במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:
אין כאן מי שבא ללמוד ומי שבא ללמד. זה דרך זה, זה עם זה, המגלה לנו את הטבע האמיתי של הכל, ומלמד אותנו מחדש אהבה, חכמה ויופי.
אני יכולה להיות משהו הרבה יותר גדול ממה שאני, בזכות הילד שלי, והילד שלי יכול להיות משהו הרבה יותר גדול ממה שהוא, דרכי ובזכות קיומי. יחד נהיה משהו שלבד לא נוכל להיות.
המציאות שנוצרת היא של ריקוד משותף, התפקידים לא קבועים: מצד אחד ברור, מחייב, קבוע. מן הצד השני משתנה, דינמי, חי.
האחד דרך השני אנחנו משילים את כל שהכרנו על עצמנו כדי לדעת את עצמנו באמת. כשאנחנו רואים אותנו כאחד, אנחנו לא שוכחים שמשם כולנו התחלנו. שמשם הכל התחיל. כולנו היינו ילדים. לפעמים המבוגרים צריכים לשאוף להיות יותר ילדים ואנחנו מחמיצים את הילד שאנחנו, שקיים שם כל הזמן, מחכה שנשים לב.
״להיות הורה וילד זה מסע עלייה לרגל״
לקריאה נוספת
שבט הילדים האבודים
שבט הילדים האבודים בלוג זה מוקדש אלינו, הרוחניים, בני ״שבט הילדים האבודים״ שביקשנו נגיעה טהורה יותר בחיים. למדנו לרגלי מורים גדולים, היינו באשרמים, ניסינו הכל
אומנות
אומנות היא הדבר עצמו. היא טבעם של הדברים. משם הכל נובע ולשם הכל חוזר. שם אדם פוגש את עצמו באמת. תן לאומנות לפרוס בפניך את
פרק רביעי – צעדיך יגלו לך את הדרך
פרק 4 – צעדיך יגלו לך את הדרך גלול מטה David LaChapelle & Sergei Polunin © הקדמה צעדיך יגלו לך את הדרך הקדמה שלושת העדשות