כסף

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

גדלנו על האמונה שכסף הוא שמניע את העולם.

זה מה שאמור להניע את העולם משום שאנחנו חייבים שיהיה לנו דבר מה מוחשי, המוסכם על כולם, כדי לנהל סוג של תקשורת. אם הוא לא קיים, אני נשאר ללא כלום, לא יכולה לחיות, לא יכולה להיות שוות ערך, לא יכולה לתקשר.

המציאות שזה יוצר היא שנהייה תמיד בחסר, משום שאם כסף מצביע על הערך שלי, תמיד ארצה יותר, כדי להיות שווה יותר. אז התקשורת קרה, שחור לבן. 1;0. האמונה היא, שאני מוכרח שיהיה לי כסף, כדי להיות אחראי וטוב, שווה, נחשק ובעל ערך.

זה סוג של OCD. כמו לשטוף ידיים כשאתה כפייתי. לא משנה כמה פעמים תשטוף, אתה לא תרגיש נקי.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

כסף הוא המצאה של חומר וחוקים, של כללי משחק. עולם שלם מתנהל כתוצאה מן החוקים האלה. המצאה.

פלאיות, הרמוניה וקסם נמצאים מחוץ לחוקים האלה, לא שבויים בהגדרותיהם ובקירות שהם מציבים.

כסף איננו מגדיר מי אתה. הוא לא מוביל לשמחת חיים, לא קובע מה אעשה, לא אומר מה אתה בשום אופן ואפשרות והוא לגמרי לא האפשרות היחידה להדדיות פרקטית, מוחשית, בתוך החיים.

המציאות שתיווצר תראה כסף כאחת מן הדרכים לבטא את עצמינו, ללמוד את עצמינו ולדעת שאף פעם איננו חפצים.

במציאות שכזו ״ערך״ לא תהיה מילה שנתשמש בה, אולי בכלל ובוודאי לא ביחס לבני אדם, לאנרגית חיים אינסופית המתגלה לעצמה שוב ושוב ושוב. אולי אפילו כסף יעלם מהעולם ונחזור לנוע ולתקשר מתוך תנועה אחרת, חדשה לגמרי לנו אך היא זו שהיתה שם תמיד.

״בקיום בלי כסף, מה מניע את האדם, מה מקים אותו בבוקר ומה מזמין אותו לפעול?״