מתוך הכתבה המקורית: יוצרי סדרות כמו "היפים והאמיצים", "ישנן בנות" ו"ריברדייל" מנסים לפצח: איך מצלמים סצינות אינטימיות בימי קורונה. בין הפתרונות - מתאמי אינטימיות, פעלולי מצלמה ובובות ראווה במקום שחקנים

במבט WHAT REALLY IS:

עכשיו זה ככה

מה יקרה אם כל פעם שאנחנו נתקלים בשינוי נגיד את זה: עכשיו זה ככה. ואז נשתוק. אי אפשר להתנשק על הסט. עכשיו זה ככה. שתיקה.שתיקה עוד רגע. 

אז נשאל – מה חשוב לנו באמת? חשוב להמשיך לצלם. כדי לשמור על קשר עם הצופים שלנו, לשמח אותם. כדי להמשיך לשלם משכורות לעובדים שלנו, לדאוג להם. כדי לספר את הסיפור שמבקש להסתפר דרכנו, כדי לשתף, להביע. כי החיים ממשיכים ולא כמו שחשבנו או רצינו, כי יש מגיפה עכשיו. ככה זה. אז איך כן? 

כשאני נכנסת לממלכה לא מוכרת יפקחו לי העיניים גדול כי אני מבקשת לראות כמה שיותר, ויתייצבו לי הרגליים על הקרקע כי אני לא רוצה ליפול וידפוק לי הלב חזק כי אני מתרגשת. כי אני חיה. כי אני ערנית ואני אחת עם מה שקורה. כי אני לא עסוקה בשלוט אלא אני רוצה להיות חכמה, טובה, אחראית, אוהבת. מיד אני אחייך, כי זה הטבע שלי לחיות מתוך התנועה של מה שקורה כפי שהוא קורה. איך בכלל יכול להיות אחרת…? החיים אף פעם לא נגדי, הם משחק ואני שחקנית והכל אמיתי כשאני כל כולי על המגרש. וכשאני באה מאהבה אז יש לי אינטימיות עם הכל. גם עם בובות ראווה. אין בעיה.