לנסות

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

עבור רובנו, כפי שהתרגלנו – לנסות זה לעשות פעולה שיש לה כוונה, אבל אני יודעת שלא בוודאות אצליח. מכיוון שבהבנות הישנות, לא להצליח עשוי להראות שאתה לא בעל ערך, אתה תעצור ברגע שבו תאמין שאתה לא יכול יותר, שאתה לא יודע לאן ללכת ומה צריך לעשות בשביל זה.

המציאות שנוצרת היא שישנו רף שלא נחצה. התוצאה היא בינוניות. מעגלים סגורים. היסטוריה שחוזרת על עצמה. זה מפני שאני מאמין, שמה שאני רואה ומה שאני חושב – זו האמת, ואז אם אני לא חושב שאני יכול – אני לא יכול ואם אני לא רואה – אז אין לאן ללכת. כך הופכים החיים מייאשים, חסרי שמחה ומוגבלים. החופש אינו קיים ואנו הופכים להיות אסירים לתבניות בהם אנו חיים.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

לנסות זה לחיות את החיים מתוך ההבנה, שאני יודע שאינני יודע מה יהיה בהם ואיך להתנהל בהם. אני אומר כן, נכנס – ער ורפוי, כדי לקלוט, להריח ולשמוע, לראות ולדעת מבפנים. אני עושה צעד, נושמת, מרגישה, מקבלת הכוונה ועושה עוד צעד. לאט. חי מאד, מתחדש כל רגע. מחבק את העולם בשתי ידיים, מבקש לנוע ולהיות פתוח פתוח, כדי לראות באמת.

המציאות שנוצרת היא של ההתנסות. כך אני נוכחת, שקטה ולגמרי מתמסרת, אומרת כן למה שבא.

התוצאה היא תנועת חיים ערה ומבקשת לראות, בלי מטרה או צורה. כשאינני יוזמת או מנסה לשנות, לא גורמת ולא מסרבת, ישנו שקט ואני פנויה לראות בפשטות את ההבדל שבין האמת לבלבול ולסיפור שהתרגלתי אליו. כך נדע שאנחנו והחיים זה פלא מתגלה.