צריך

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלתי שאני צריכה דברים, כי אני מאמינה שאני זהה עם הצרכים שלי ושרק אם יהיו לי דברים מסוימים אוכל להרגיש טוב ואהיה שלמה יותר ממה שאני עכשיו.

בתפיסה כזו אנחנו צריכים דברים, כדי להרגיש בטחון ושייכות ולדעת שהתקדמנו בחיים. אם לא יהיה לי מה שאני חושבת שאני צריכה, אתהלך בעולם בחוסר שקט ותחושת מחסור תמידית תלווה אותי.

המציאות שאמונה כזו יוצרת, היא של ראיית העולם ככלי עבורי, כאמצעי להשיג מה שאני מאמינה שאני זקוקה לו וכאיום או סכנה, במידה ואינו מסכים או מצליח למלא את התפקיד הזה. היחסים מתבססים על אינטרסים, על כדאיות ועל ערך שמסופק. היופי האמיתי של היחסים, הפלא שמתרחש באהבה, נתפסים כהיסח דעת מסוכן.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

צורך נובע מהקשבה פשוטה למה שהגיע זמנו להיות, מה מבקש ממני ביטוי והגשמה.

אז אני נותרת עם התנועה שחושפת אפשריות ולא צרכים מחייבים. כשאני מפסיקה להזדהות עם הצרכים אני מגלה עולם שלם של תנועה אין סופית. אני מגלה שאני רחבה וגדולה יותר מכול מה שדמיינתי. שנעים לי ופשוט ושלם בהיותי בלתי תלוייה. אושרי אינו תלוי בתנאים של להשיג וצריך. כול רגע אז מתגלה כיופי,כול רגע מתגלה כשלם, כול רגע אני מתגלה כשלמה ומלאה בחיים עצמם.