רצון

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

התרגלנו שהמחשבה אומרת – אני רוצה משהו, כי אני חייבת שיקרה דבר מה או שיהיה לי דבר מה, או כי אחרת לא יהיה לי משהו שאני מוכרחה שיהיה.

כשאני פועלת לפי הרצונות שלי בלי הקשבה לפעימת החיים, מה שמנהל אותי אלה המחשבות שלי – ההפחדות וההבטחות שהן מייצרות. כך אני לא ערה למה שקורה סביבי – למי שנמצא סביבי, להזדמנויות חדשות, אלא חיה את התסריט שמריץ בי הרצון.

כשאני חיה כך אני עלולה להיתקע על רצון מסוים ולפספס את זה, שאני לא באמת רוצה את זה, אלא רק נעולה על רעיון. במצב זה אני לא אתן לאחרים להפריע לי. אני נשארת מקובעת, בתוך צורה שיצרתי ללא חיים בתוכה.

וכשהרוח בדרך לוחשת לי את סודות החיים אני לא שמה לב – אם משהו השתנה, אם משהו אחר נכון, אני לא נותנת לזה לפתות אותי. אם אני נקראת למשהו אחר, צריכים אותי במקום אחר… אין לכל אלה מקום.

המציאות שנוצרת מן ההבנה הזו הופכת את העולם לאמצעי או למכשול ואפילו לסכנה. כל מה שמעייניי נתונים לו זה לממש את מה שאני רוצה.

אני הופכת לצורכת ולמשתמשת. אני באמונה שאני נפרדת מן העולם, ניצבת מול העולם, ללא היכולת לראות את הקסם של העולם. איני קשובה למסתורין, לאפשרויות, למה שאפשר לשמוע רק כשנמצאים באמת, כשהכל רפוי ומבקש את האחד.

כמו כן, אני חייבת לדעת מה הרצון שלי, אומרת המחשבה, אחרת אלך לאיבוד, וחיי יהפכו חסרי משמעות.

אם אני לא אדייק את הרצונות שלי, הדברים לא יגיעו אלי, אני לא אגשים את עצמי, אני לא אקבל בדיוק את מה שאני רוצה. אז הופכים החיים למרוץ אחר הרצון, אחר מימוש, ואני הופכת להיות עבד של המחשבות והפחדים שלי.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

רצון הוא כוח שמניע אותנו מבפנים לפעול בעולם. זהו כח של חיים. מחייה. כל הרצונות שלנו מבוססים על רצון אחד – היותי חופשי ומאושר, חוזר להוויה עצמה. זהו רצון שלא נובע מפער שיש לסגור אלא ממה שהחיים מבקשים ממני עכשיו.

כל שאר הרצונות באים מהשכל.

הרצון נובע ממקלעת השמש, מאזור הסרעפת. בא מהכוח, מהאחדות, מהטבע, מאלוהים. הוא בא ממה שהיגיע זמנו. מה שהכל מכוון ומוכן ובשל שיהיה.

הרצון מתגלה מתוך הקשבה – כשאני שקטה ורפויה. כשאני נוכחת במלואי במרכז, בבקשה כנה וחדה לראות את האמת, בחיים.

ללכת נגד הרצון הזה זו הישארות בייאוש. ללכת נגד הכוח, נגד האחדות ונגד מה שמתבקש ממני מותיר אותי אומללה, מתוסכלת, ללא מימוש וחסרה.

זה ההבדל בין לשחות נגד הזרם או להינשא על פני מי הנהר הזורמים.

”הינה אני כולי שלך עשה בי כרצונך, באתי ריק אני נמלא ליבי נתון לחסדך ”

חזרה למילון החדש

לקריאה נוספת