בימים האלה, קשה לומר מה היא הגדרה ל״אישה״. אלה חדשות טובות בזכות התעוררות והתערערות מגדרית שקורית בעשורים האחרונים במקומות רבים בעולם, בהם אישה רואה בעצמה ורבים רואים בה יישות חופשיה, עצמאית ומוערכת.

ועם זאת, גם אני, כמי שרואה ומרגישה ככזו, מוצאת את עצמי לא פעם מכווצת וקפואה או מוכיחה ומתעמרת מול גברים (או נשים), שבמודע או לא, מתנהגים בצורה מקטינה, מזלזלת ואגרסיבית. 

זה יהיה מצידי לא צנוע ולא חכם לחשוב שאחרי אלפי שנות דיכוי והגדרות נוקשות ומקובעות שראו באישה נחותה מנטלית ופיזית ו/או כלי לסיפוק צרכים וילודה, אני פתאום אתעורר ואהיה ״אישה״ אחרת. ולא, אנחנו לא איפה שהיינו. אבל אל לנו לחשוב שזה חלף מן העולם הפנימי והחיצוני של כולנו. נשים וגברים. מה גם שיש חֶבְרוֹת שבגלוי או בסתר עדיין חיות במציאות שמוכתבת על ידי הגדרות אלה, בהן אישה שמבטאת את עוצמתה הטבעית והכריזמה המופלאה שלה הינה בסכנת עונש, נידוי או רצח.

ועוד נקודה למה שנקרא הגדרה – ״אישה״ יכולה להיתפס גם כ״ההפך מגבר״. על כל מה שמשתמע מתבניות אלה.  

בימינו בחברה המערבית נושא המגדר חוקר את עצמו מכל הכיוונים. זה דבר מבורך ועם זאת, תזכורת לעצמי – כל ניסיון ליצור *זהות* שמגדירה אותי, עשוי להכניס אותי לתבנית, אפילו אם זו תבנית שאני בעצמי בניתי, ולהשכיח ממני את טבעי האמיתי, שהוא פלא שנסתר אפילו מעיניי שלי עצמי.

המציאות שנוצרת היא שאישה הופכת להיות מושג. היא הופכת לדבר או רעיון במקום להיות פלא. אז היא עסוקה בלחקות את שהיה או להמציא חדש, לקבל אישור או למרוד, להצליח לספק את הצרכים של אהוביה ולהרגיש בעלת ערך או מאידך – לכפור ב״תפקידה״ ולהיות אדונית נוקשה השומרת על עצמה וחרדה לצרכיה.

קיימים בה הרבה קולות והיא אינה יכולה באמת לשמוע את הקול שלה. לכן פעמים רבות כל כך, נשים מוצאות את עצמן ״נטרקות״ מצד לצד של עצמן, מרגישות שהן מאבדות את עצמן או הופכות להיות מוּבָנוֹת רק דרך מבט חיצוני, דרך איזו הבנה חברתית מקובלת שברב העולם היא עדיין גברית או הבנה חברתית ״אנדר-דוגית״ שכופרת בה. כך או כך, אין שקט. 

לקריאה מעשירה בספר – איזה דפוס דפוק