פספוס

*אופי המילון והמלצת קריאה:

מילה היא כלי דרכו עוברת מהות, אנרגיה. המילה לעולם איננה הדבר עצמו. מהו הדבר עצמו? שאלה זו טוב שתיענה בשתיקה.

לכן ההזמנה במילון היא ״טריקית״ כי נדמה שהיא מחליפה ״הגדרה״ ב״הגדרה״ אך היא לא. היא הזדמנות להתבונן על המילה ולשאול – אם היא לא כמו שהתרגלתי לראות דרך השכל, אז מה היא? מה מהותה מתוך המיסתורין? מתוך הטבע? מתוך הידיעה הבלתי נתפסת שהכל אחד, הכל תנועה ואני חלק מזה? מכאן תמצאו שה״הגדרה״ החדשה לפעמים תשמע פיוטית או אפילו תרגיז את השכל, כי הוא לא יכול להבין אותה. זה בסדר. תנו למילים להיות כלי והקשיבו לאנרגיה שעוברת דרכן. זה בדיוק מה שבאנו לעשות כאן.

מקובל לראות פספוס כתחושה, שעולה, כשאני לא קשובה למתבקש ממני בעולם. אני מפחדת לפספס כשאני נתונה למחשבות שלי, למה שאני מעריכה שצריך או אמור לקרות.

כשאני פועלת כך, אני מאמינה שאני מפסידה ומפספסת את הקורה ואת המתבקש לקרות. אני לא פנויה לשמוע את הנחוץ ופועלת מתוך חוסר סנכרון עם העולם.

חיים בצורה שכזו גורמים לי להאמין שאני מחמיצה הזדמנויות שדופקות על דלתי ואינני רואה / איני פנויה לקבל את הברכות שמגיעות אליי. אז בדיעבד אני מאמינה שפספסתי, שהחמצתי הזדמנות, שלא פעלתי, שיכולתי לעשות אחרת. אז עכשיו יגיד השכל שזה מאוחר מידיי, שאין לי, שאני חסרה. מחשבות אלו יעוררו רגשות אשם, שיתוק, בהלה ואלו יולידו תחושות של כבדות, עייפות, מרירות וחוסר יכולת להתמודד עם המציאות.

במבט מתוך המסתורין והידיעה שהכול אחד בתנועה:

במובן החדש פיספוס זה מצב ותחושה שקיימים רק בשכל המפרש, המתאר והמשווה.

פיספוס היא מילה שמתארת מצב שבו יש פער בין מה שאמור להיות לבין מה שקיים. בין מה שהייתי אמורה לראות או לעשות לבין מה שראיתי או עשיתי בפועל. ה-לא וה-פער קיימים רק במחשבה.

במציאות, בדברים כפי שהם באמת, אין פיספוס. ישנו מה שקורה וישנו מה שאני רואה. בתוך כל רגע נתון אני רואה מה שאני רואה ולא רואה את מה שאני לא רואה.

כשאני מתחילה להכיר בשלם, לראות אותו ולחיות אותו, אני רואה שלא ראיתי את מה שהיה שם. ועכשיו, אני יכולה לראות, כי המבט נקי וחף מתנאים ומחשבות שמספרות סיפורים.

כשיש לי הרגשה ש”פספסתי”, יש לי הזדמנות לעצור, לבחון את התודעה מחדש ולהבין מה גרם לי לא לראות את מה שעכשיו אני כן רואה, היכן לא הייתי קשובה, אילו אמונות / מחשבות מפעילות אותי, מה הגיע זמנו להיגמר והגיע זמנו לקרות בחיי.

פספוס במובן המתחדש הוא קריאה לשינוי, להתפתחות וללמידה, הוא כמו כוכב חדש שנדלק בשמים ומבקש להראות לי דרך חדשה.

במציאות כזו אחייך אל מה שנראה כפספוס באהבה (אולי אחרי שכאבתי או כעסתי על עצמי, זה מותר) ואהיה פתוחה להזדמנות לעבור בעוד מסדרון צר של תנועת החיים ולצאת מהדלת שבסופו למשהו אחר, חדש, ובזרועות פתוחות ולפעול בהרמוניה בעולם.

“כשנסגרת דלת אחת – נפתחת אחרת, אבל לעתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו.” – אלכסנדר גרהם בל

חזרה למילון החדש

שבט הילדים האבודים

16/06/2020 אין תגובות

שבט הילדים האבודים בלוג זה מוקדש אלינו, הרוחניים, בני ״שבט הילדים האבודים״ שביקשנו נגיעה טהורה יותר בחיים. למדנו לרגלי מורים גדולים, היינו באשרמים, ניסינו הכל