מתוך הכתבה: ״ונדרס, אני ממשיך לדבר בשמו, מתנגד להפיכתה של הפוליטיקה לחזות הכל; לדריסתה של האסתטיקה בשמה של ההירתמות הפוליטית האבסולוטית, זו שמוחקת את הצורה והסגנון ואת הסאבטקסט והופכת את היצירה לפמפלט. במסיבת העיתונאים הוא אמר ש"סרטים יכולים לשנות את העולם אבל לא בצורה פוליטית". אני מסכים איתו. המהפכה לא תגיע בזכות יצירה שיש לה מטרה פוליטית מובהקת. אמנות היא לא המשרתת של המטרות, ואם האמירה הפוליטית הופכת לחזות הכל, הרי האיכות האסתטית מצטמצמת לכדי מצע מפלגתי ומאבדת מכוחה כביטוי אנושי אותנטי. וכך, אנחנו מפסידים בשתי החזיתות, גם הפוליטית וגם האמנותית. אנחנו נשארים עם יצירה חד-ממדית שנשללה ממנה הרב-משמעות שלה, והיא כל כך מצומצמת, כל כך צפויה, שאפשר לנחש מראש מה היא תגיד. לאמנות במיטבה יש כוח טרנספורמטיבי. היא נותנת לצופה את החופש להחליט בעצמו. אמנות פוליטית גסה, נטולת דקויות, מחליטה בשבילו.״