היופי בהתפתחות ובתגליות הוא עצום. המחקר שחושף מימדים שהיו נסתרים מהעין והחקר שלהם לאורך זמן, היכולת לחשוף עוד מהם ולפתוח אפשרויות חסרות תקדים, יש בו קסם ועוצמה אדירים. החכמה שמאפשרת לאלה לקרות ומתפתחת בזכותם, הופכת אותנו לבעלי כח והשפעה שלא ניתן היה לדמיינם בתקופות קודמות. 

אבל ישנו רגע, שבו העוצמה שאיננה שלנו, אלא מתגלה לנו והיתה שם תמיד, הופכת לתאוות שליטה ונתפסת כרכוש של המוצאים. 

ישנו רגע, שבו היופי והקסם הופכים להתמכרות, שבהם החכמה הופכת לנשק ובני אדם למשהו להשתמש בו. 

ואולי יותר מכל, החמדנות מפתחת רעב שלא יודע שובע, ההצלחה להכרח וענווה למעכבת ולמכשול.

אז, לפני שהבשלנו, לפני שלמדנו את עצמינו ואת מה שקורה לנו, כשכוחות כאלה עומדים לרשותינו ולפעמים הופכים להיות בעלי יכולות שלא צפינו וגבוהות בהרבה ממה שנמצא בידינו בזמן נתון, אנחנו רק רוצים עוד ועוד.

וכמו מכורים, אנחנו משקרים לעצמינו ולאחרים, אנחנו מסתירים ומוליכים שולל רק כדי לקבל את מה שאנחנו מאמינים שאנחנו חייבים שיהיה שלנו, חייבים להיות. 

אז אנחנו בדיוק כמו שוליית הקוסם של דיסני. מנסה את כוחו, מוקסם מהצלחתו, לוקה בחוסר הבנה מוחלט של המציאות שנוצרת וחסר ידע כלשהו במפגש שלו איתה, עד שהוא זקוק להצלה או מושמד.

הלוואי והתעוררנו בזמן. לא כדי לשים שומרים אלא כדי לבקש ענווה ולצעוד באהבה. לא רגע לפני שאנחנו מוכנים באמת