במשך שנים רבות כל כך, רבות מידי, האמינה האנושות, שהאחריות מבקשת מאיתנו לפעול בנחישות ולא לתת לאיש לערער אותנו. האמנו, שאחריות משמעה לאחוז חזק בצורה שבה הבנו את הדברים עד היום ולהסתכל על עצמינו ועל האחר, באמצעות אותן תפיסות ומושגים מקובלים שבהם מדינות, מנהיגים, אמהות, אבות וילדים למדו להסתכל על עצמם. ומשם גם הסקנו, שפעולה אחראית היא זו שיודעת לשחק היטב בכללי המשחק הקיימים ולנצח, להשיג ולכבוש יעדים או אדמה.

לכן חשבנו שפטריוטיות היא הנכונות להקריב את עצמך למען המדינה שלך, מבלי לשאול מה ההגיון בזה, מבלי לראות איזו מדינה זו תהיה, אם אנשים יצטרכו למות שוב ושוב, כדי שהיא תתקיים.

לכן חשבנו שגבורה היא לתקוף את מי שבא מולך ולנצח, מבלי לשאול אייך משפיע המחיר הזה על אלה שמשלמים אותו, על אילו שיצופו לשלם אותו ועל מדינה שלמה, שיודעת שהיא תמשיך לשלם אותו עוד ועוד ועוד. כי מלחמה אף פעם לא מביאה שלום אלא עוד פחד, עוד כאב ועוד מלחמה.

לכן חשבנו שנאמנות, היא לקיחת צד, להצדיק ולחזק את הצד שבו אתה תומך ואיתו מזדהה ולשנוא, להוקיע ולרצות להתרחק ואף פעמים רבות להכחיד, את הצד שקראנו לו האחר. זאת מבלי ללמוד מה קורה למדינות או בני זוג, למנהיגים או למשפחות, שכך הם מתנהלים, שאלה העקרונות שמדריכים אותם וקובעים מה הם עושים.

 

אבל אני עומד בפניכם היום, כמשרתכם הנאמן, מבקש בכל ליבי נפשי ומאודי להוביל למציאות חדשה. בראש זקוף ולב אוהב ומלא כאב, אני יודע שאנחנו צריכים להטות את הספינה הזו למים חדשים. דווקא כשעיני העולם מופנות אלינו, דווקא בשל היותינו בני העם הרוסי על נשמתו הגדולה והמפוארת ואכזריותו וסבלו הנורא לאורך השנים, ומתוך היותינו היום גם בני העולם החופשי, הציבה אותנו ההיסטוריה כשמונחת עלינו אחריות נפלאה ונוראה ואנחנו מתבקשים לומר לה כן.

 

אנחנו מתבקשים לדעת, שישנם רגעים בחיי אדם ועם, שבהם צריך לומר -די. ניסינו לומר, ניסינו להראות, ניסינו לעצור את המלחמה, המוות, ההרס והכאב, ואנחנו לא מצליחים.

אנחנו מתבקשים לדעת, שלפעמים השביל שאותו כל כך רצינו איננו אפשרי, ואין זה אומר שזה הסוף. זה אומר שאנחנו צריכים להתחדש.

אנחנו מתבקשים לדעת, שזמנים כאלה בחיי אדם או עם, הם הצמתים שבהם עומדים החדש מול הישן ועלינו לבחור בחדש. עלינו לבחור לא לקחת עוד את השבילים המדממים של חורבן וגבורה שיוצרים עוד מוות.

אנחנו מתבקשים לדעת ולזכור, שפעמים רבות רק כשנעצור ולא נלך בישן, החדש יראה את עצמו. לפעמים גם נדע אותו מתוך החכמה הפנימית שלנו, שלא הושחתה על ידי דברים ריקים של מנהיגים ופילוסופים של מלחמה.

 

בעת הזו אנחנו נקראים לקבוע עקרונות חדשים, שידריכו אותנו, גם אם יראו לנו ולאחרים מפחידים, מוזרים, לעיתים מביישים ואפילו משפילים. הישן הוא מה שאנחנו רגילים אליו. החדש הוא הבית האמיתי שלנו, שגלינו ממנו זמן רב בכל כך הרבה רבדים בחיינו. נצטרך להתרגל ולהיות סבלניים. זו בקשה גדולה שאנחנו מבקשים מעצמינו.

 

החופש מדיקטטורה איננו יושב במלחמה בה, אלא בידיעה שאנחנו לא נתונים למרותה. שאנחנו חופשיים. ומתוך החופש הזה אנחנו חיים את חיינו, כפי שאנחנו רוצים לחיות אותם. ״הייה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך״ מהטמה גנדי

לכן , בעומדי כאן היום בפניכם, אני מבין, שאין אפשרות, גם לא לארצות הברית ולמערב כולו, להשליט חופש ודמוקרטיה ליבראלית על איש. התפיסה הזו סיימה את זמנה, וכמות הדם שנשפך, דמם של בני העולם כולו, מכתימה את ידי כולנו.

מכך , אני גם מכיר בעובדה, שהמערב הפר את ההסכמים עם ברית המועצות – היום רוסייה, ויצר חוסר אמון ותחושה עמוקה של נבגדות והשפלה בקרב מעצמה גדולה ועם עצום.

 

אני יודע, ויודע שאתם יודעים על בשרכם ונשמתכם, כמה אכזריות שלוחת רסן קיימת ברוסיה, אכזריות ממנה סובל העם עצמו ואכזריות שחלקים מן העם הרוסי ומנהיגיו מפעילים כלפי כל מי שאינו חושב כמוהם או סר למרותם.

אני גם יודע ורוצה להכיר בכך, שבמשך שנים לא ביקש המערב את היופי הרוסי והחכמה הייחודית שהעם והתרבות הזו מביאים לעולם, אלה שנמצאים בבסיס של הכל אבל עוותו ונרמסו במשך שנים.

ואני רואה שישנם כאב ומחירים שיובילו לכאב ומחירים נוראיים יותר, וישנם כאב ומחירים שיובילו לעולם חדש, ועלינו לדעת להבחין ביניהם.

לכן אני מכריז באופן חד צדדי על הפסקת הלחימה, ויודע שיכולתי למנוע אותה מלכתחילה אם הייתי רואה, את מה שאני רואה ומביא לפניכם היום.

 

אני חותר להגיע להסכם עם רוסייה, שבו:

אני יוצר גבולות בטוחים ושקטים עד כמה שאפשר, מבלי לרצות יותר שטח, כי שטח יש לנו והרבה.

אני מבקש לוודא שהאזרחים בשטחים הסוערים עכשיו, מבקשים להיות חלק מן המדינה שלנו. אם לא, אולי מחוזות דונייצק ולוהנסק (דונבאס) לא יהיו חלק מאיתנו. וגם לא חצי האי קרים. לפעמים מדינות מאבדות שטח בגלל תוקפנות של מדינה אחרת. זה חלק מהחיים.

משום כך, אני מסיר את בקשתי להצטרף לאיחוד האירופי ואינני מנהל עוד מגעים עם נציבת האיחוד או עם מנהיגי המערב בנושא. זה לא הזמן.

אני מכבד את בקשתה של רוסייה, שנוודא שלא תהיה מאויימת על ידי נאט׳ו והמערב דרך גבולותינו, מתוך הבנה שזה איננו מה שנותן לנו חוסן אלא להיפך. זה הופך אותנו לחיילים של המערב במלחמה אבודה מראש ומיותרת.

אני לא חושב, שאפשר לסמוך על הבטחותיה של רוסייה ועל ולדימיר פוטין. לכן אני פועל מתוך הבנה, שלא אוכל לקבל כוח כדי לשלוט במה שקורה, אלא נצטרך להתנהל בחכמה כדי לראות איך החופש שאנחנו מבקשים יכול להתקיים במסגרת המגבלות והאפשרויות. לכן נצטרך לראות כעם מהו החופש ומהי צורת החיים שאנחנו מבקשים לעצמינו ולא לחקות מדינות אחרות.

 

בעת הזו אני מבקש להתמקד בבניית אוקראינה, לא רק על מנת לשקם את ההריסות והחורבן האנושי, הפיזי והכלכלי אלא כדי לבנות אוקראינה שמבררת לעצמה, איזו מדינה היא מבקשת להיות, מהם העקרונות שאנחנו מבקשים לבנות את החברה שלנו על בסיסם, מה אנחנו צריכים ללמוד וללמד את ילדינו כדי שכך יקרה, ובאיזו צורה אנחנו יכולים להפוך את החלום והאפשרות למציאות.

אני יושב בימים אלה לבנות את האופן שבו הלמידה והברור הזה עומדים להתקיים ונתחיל להוביל אותו עם סיום המלחמה. אני בהתייעצות עם מומחים בנושא, כאלה שיודעים לראות את מה שעוד לא היה ויכול להיות.

אני מאמין שאוקראינה יכולה להיות אור גדול לעמים אחרים.

אני אוהב אתכם מעומק ליבי ומחכה לראות את כולכם חוזרים הביתה ואותי מחבק את אישתי , ביתי ובני.

בואו ניצור עולם חדש.

*מר זלנסקי היקר, אני שולחת אליך את אהבתי. אני אזרחית ישראל והכתוב כאן הוא שער בשבילי, לגבש בימים אלה, הבנות חדשות לגבי המדינה שבה אני חיה. יש לנו הרבה מאד מה ללמוד, שאלות רבות שאנחנו מחוייבים לשאול ונושאים רבים שעלינו לברר לעצמינו באותה יושרה שהצעתי לך כאן היום.

אני תפילה עבור כולנו.

שלך, רותי