באתר חשאי בארה"ב נשמר כל מה שפורסם אי פעם בישראל — למקרה שהמדינה לא תשרוד
הספרן המנהל את המקום קיבל את הסופר הישראלי במאור פנים ושוחח עמו בעברית מצוינת. "הבנתי שהצוות אוסף מכל הבא ליד", ממשיך באר. "ראיתי פרסומים שיצאו בארץ בעשרות עותקים בלבד. כל תוכנייה של פסטיבל ישראל ופוסטר מכנס מחולות בכרמיאל ואפילו הזמנה גנרית לאירוע קבלת תארים באוניברסיטה, הוכנסו למה שנראה כקטלוג משוכלל ומתוחכם". בעודו מתרשם מהעושר והטיפול היסודי, שאל באר את המובן מאליו: מה עושים מסמכים כאלה בהרווארד? "אתה לגמרי בטוח שתשרדו?" השיב לו הספרן. "הצטמררתי", נזכר באר. "השאלה כאבה. מישהו בונה מנגנון משומן לקראת המועד שבו יימחק כל הידע על מדינת ישראל. תשובתו לא עזבה אותי והתגלגלה לעלילת ספר. איך חיים בשלום עם חזון שצריך לעשות לנו גיבוי, במדינה אחרת, בצד השני של העולם?"
״הארץ״ / מירב מורן / קיימברידג׳ / קישור לכתבה שפורסמה
ומה יקרה אם כן? מה יקרה אם נרשה לעצמנו לעמוד, ממש לעמוד
בתוך האפשרות שניגמר?
רגע, תשארי איתי. שניה, אל תמהר ללכת.
מה יקרה אם באמת באמת ניתן לעצמנו לגור שם רגע, באפשרות הזו?
שהיינו, ועשינו, וניסינו, ואורך הניסוי 77 שנים, והוא מגיע לקיצו?
מה אם נשאל מה למדנו בהתנסות הזו? (למשל שכח רצון יכול ליצור כל כך הרבה יופי ועוצמה, הרבה מעבר למה שחלמנו. או למשל, שלייסד מדינה כדאי על יופי וחלום ולא על פחד והגנה על עצמנו מפני העולם. כי העולם כאן, אתם יודעים? ואנחנו, אם לא נגן על עצמנו, אולי נשאל מה אנחנו רוצים, מה ישמח אותנו ולמה כועסים עלינו?)
מה אם נשאל מה האפשרות שנפתחת לנו, אם זה הסוף של המדינה כפי שהכרנו אותה?
או אם נשאל איפה החמצנו או מרב כעס ופחד סרבנו, למה שהיה כל כך יפה וטוב אם היינו מסכימים לו?
מה אם הסיום יהיה עובדה ועובדות הן שקטות. זה הטבע שלהן. אלה אנחנו שעושים את הרעש.
להמשך קריאה בספר "מה שבאמת" הכל אחד : "… מה יהיה אפשרי אם ברגע הזה שבו מופיעה בחיי תופעה, במקום להאמין שהיא מציאות ותסריט ידוע מראש, אעצור לרגע ואומר: “מה באמת קורה כאן?״ ״האם אני באמת יודעת שזה מה שאני חושבת שזה אומר?״…
עוד שיתופים במבט מה שבאמת :
