מתוך הכתבה המקורית:

״כולם מתארים אותה כאישה יפהפייה בעלת עיניים כחולות מהפנטות. קולגות וסטודנטים התאהבו בה, העריצו אותה או העריכו עמוקות את פועלה האינטלקטואלי. היא היתה חוקרת רבת כישורים, וגם אישה לא שגרתית שסירבה ללכת בתלם, בין אם האקדמי ובין אם הבינאישי. רנן לא כינתה את עצמה "פמיניסטית" כי היא בזה להגדרות צרות כאלה, אבל חיה חיים פמיניסטיים והיתה מרותקת לטקסטים ספרותיים שעסקו בנשים לא שגרתיות — הכי רחוק שאפשר מ"הרעיה המסורה" ומ"הקדושה המעונה". היא לא נשענה על גברים, החליפה מאהבים כדרך חיים ומעולם לא רצתה ילדים.

"במיתוסים ובתרבויות הקדומות לא ראיתי שום הוכחה לכך שזה נחשב לטבעי שיחסים זוגיים יימשכו לאורך שנים", אמרה באותו ראיון לפני 24 שנה. "חיים מלאים זה אומר שיש לך המון, שיש לך כמה מקורות של סטימולציה וכיף וסיפוק ורק אחד מהם זה האהבה. אבל לחשוב שהאהבה היא המקור היחיד זה מלכודת איומה. מלכודת מעניינת אבל איומה. מצד שני, לא הייתי מוותרת על זה, על חיי אהבה".

***

רבים מבני האדם וממוסדות החינוך והסוציאליזציה  רואים את העולם כמו מודל נתון בנוי מאבני לגו, לכל אחת תכונות סגורות ומוגמרות משלה, כל האבנים מתקיימות בסדר מובנה ויש לכל אחת מהן תפקיד. התנועה ידועה מראש והוחלטה לפני שנגעתי באבנים. ערכו של אדם והמידה בה הוא מוערך ונחשב אחראי, נגזרת מדבקותו במבנה, יכולתו למלא את התפקיד כהלכה והיעדר כל נסיון או כמיהה לאתגר את הסדר.

זהו עולם שיצרו בני האדם והוא מדומיין. הוא אינו מקשיב לרוח ודומה יותר למקלט או שובר גלים. רק שהחיים אינם מלחמה וגם לא סערה. הם מונעים על ידי חכמה טבעית שנותנת חיים, שאינה מובנת או מסודרת בהתאם ליכולתו של השכל להבין, אלא שהיא האוויר שאנחנו נושמים והאדמה עליה אנחנו מהלכים וממנה מוזנים.

הבקשה הלא הגיונית אבל החכמה מאד, הריקוד שהאש מניעה ולא חוקים קפואים, התשוקה שאיננה ריקה אבל מרטיטה מאד ומדריכה באהבה וההתגלות של עצמי ושל העולם עם כל צעד, ככה הבריאה בנויה. אין בה תא שעשוי מראש, בכל רגע התהוות חדשה, סיום ופרידה, אמירת כן. וכן וכן וכן.

לחיות